פועלי 'אגודת-ישראל' (פאג"י) – הסתדרות עובדים חרדית – כפי שהשתקפה בביטאוניה וביומון 'אגודת-ישראל' – 'היומן'

הסתדרות העובדים החרדית (פאג"י) הגיעה לשיא פעילותה בירושלים בשנות ה-40 של המאה ה-20. גוף זה התפלג למעשה מהסתדרות העובדים של 'פועלי אגודת-ישראל' (פא"י) על רקע התנגדותו הגוברת לקשרים שרקמה פא"י עם גופים ציוניים במחצית השנייה של שנות ה-30. אנשי פאג"י חשו גם אי-נחת מכך שראשי 'אגודת-ישראל' (אגו"י) החלו לנטוש את דרך הבידול וההפרדה מן הציונות, עם  הפיכתם של עולי 'היישוב החדש' לרוב בתוך אגו"י, ורצונם לקיים חיים משותפים עם שאר היישוב היהודי בא"י לקראת הקמת המדינה. אף על פי כן נותרה פאג"י בשנות ה-40 חלק בלתי נפרד מאגו"י, ואף זכתה בתמיכת רבים מאנשי 'היישוב הישן' שראו בחבריה אנשי אמונה נאמנים. פאג"י קידמה בקרב ציבור זה את רוח היצרנות ועבודת הכפיים, שאִפשרו לו לקיים את דרך ההיבדלות החרדית. לוז פעילותה של פאג"י היה חברה כלכלית המקימה מפעלים, יוצרת מקומות עבודה ובונה שיכונים מיוזמתה ובכוחות עצמה. ערב הבחירות הראשונות שהתקיימו במדינת ישראל, החליטו אנשי פאג"י להתמודד בנפרד ממפלגת האם, שחברה אל מפלגות ציוניות בגוש משותף. הפרידה של פאג"י ממחנה אגו"י וכישלונה בשתי מערכות בחירות, הנחיתו עליה מכה  קשה שהביאה לחיסולה.

מחקר זה מתבסס על  ביטאונים עצמיים של פאג"י בשנות ה-40, ועל היומון החרדי הראשון, 'היומן', שיצא בירושלים בימי מלחמת העצמאות ושבין יוצריו וכותביו היה לאנשי פאג"י מקום מרכזי להביע את עמדותיהם. מפִּרסומים אלה עולה השקפת עולמם של אנשי פאג"י ומקצת מפעילות התנועה. מאמר זה מתבסס על ביטאונים אלה, על מחקרים נוספים, על עדויות של אישים שונים ועל חומר ארכיוני.