סגור

תקציר

שנת פרסום: 1997

בקרב הציבור היהודי בישראל וגם בקרב קובעי המדיניות בדרגות השונות קיים לעיתים קרובות חוסר מודעות למשקלו החשוב של הגורם הנוצרי בכל מה שנוגע ל״שאלת ירושלים״. קיימת מורכבות במעמדם של גורמים נוצרים כלפי מעמד ירושלים ומעמד המקומות הקדושים, זאת למרות הקשרים ההדוקים בין גורמים נוצריים אלה למדינות וגופים רבי עוצמה בזירה הבין-לאומית. מטרתו של חיבור זה לסכם בקצרה את השפעתם של שני אירועים, תהליך השלום בין הישראלים לפלסטינים והסכם שנחתם בין ישראל ל"כס הקדוש" בסוף 1993. כמו כן גם להציע עקרונות וקווים מנחים למדיניות ישראלית בתחום חשוב ורגיש זה.

מסקנות 

  • העדות הנוצריות המקומיות (חוץ מהארמנים) הן חלק מהעם הפלשתיני. עובדת היותן מיעוט התלוי במידה רבה ברוב המוסלמי סביבן לא מאפשרת להם לנקוט עמדה עצמאית כלשהי, ויש להניח שרוב הנוצרים הפלשתינים יזדהו לפחות ברמה הצהרתית עם העמדה הפלשתינית בקשר לפתרון בעיית ירושלים.
  • יכולתה של ישראל להצר בצורה משמעותית את צעדי הכנסיות בירושלים קטנה בשל ההשלכות האפשריות של כל פעולה כזאת על דעת הקהל הנוצרית בעולם.
  • הוותיקן, המדינות הנוצריות החשובות והגופים הבין-לאומיים הנוצריים השונים ייהנו מחיזוריהם של שני הצדדים לסכסוך, שינסו לרכוש תומכים לעמדותיהם בשאלת ירושלים.
  • למרות ההסכם האחרון בין ה"כס הקדוש" למדינת ישראל, קשה להניח שהוותיקן ייתן יד להמשך השליטה הישראלית במקומות הקדושים בירושלים (אפילו בדרך של הכרה דה-פקטו). מבין שתי האפשרויות: קואליציה מוסלמית-קתולית או קואליציה קתולית-דתית, האפשרות הראשונה נראית סבירה יותר.

 

סיכום 

ישראל צריכה לאפשר לגורמים הנוצריים הבין-לאומיים לפעול בירושלים ולסייע להפיכתה למרכז רוחני ולמוקד לצליינות ולתיירות בהיקף גדול, תוך שהיא מפיקה את היתרונות הכלכליים הכרוכים ממעמד זה. אולם ישראל אינה צריכה לעודד את כניסת הוותיקן למו״מ המדיני בנוגע לשאלת ירושלים – צירופו למו״מ עלול להביא ליצירת קואליציה מוסלמית-נוצרית שתקשה עוד יותר על הצד הישראלי. יחד עם זאת יש לעשות מאמץ לקדם משא ומתן עם גורמים נוצריים לא-ערבים, כמו  יוונים-אורתודוכסים, הקהילה הארמנית וארמניה, מאורגיה, אתיופיה ועוד. בין גורמים אלה למדינת ישראל יכולה להיווצר שותפות אינטרסים יציבה שתועיל לשני הצדדים.

בכל מקרה ההמלצה לקובעי המדיניות הישראלית היא ליהצמד לסטטוס-קוו הקיים בין העדות הנוצריות ולאיזון הקיים בין שלוש הדתות המונותאיסטיות בירושלים. פתיחתו תהיה תיבת פנדורה, שתגרור עימותים ומאבקים אינסופיים בין הגורמים השונים. המדיניות הישראלית צריכה לחתור לשמירת האיזון בין הגורמים הנוצריים השונים, המקומיים והבין-לאומיים (בעיקר לאחר ההסכם עם ה״כס הקדוש״).

עקב חשיבותו ורגישותו הבין-לאומית של הנושא, יש גם צורך בתיאום הדוק יותר בין הגופים הישראליים השונים העוסקים בו. יש לפעול גם להעלאת הנושא למקום גבוה יותר בסדר העדיפויות הממשלתי.