תכנון נחלים עירוניים במזרח ירושלים

תקציר

יובליהם העליונים של הנחלים קדרון, אוג, ודרגה – מהווים שטחים פתוחים לינאריים, המקשרים בין שכונות ואזורים שונים, ומייצרים את השלד העירוני המזרח ירושלמי. בהיותם שטחים פתוחים בהיקף משמעותי, המצויים בלב שטח בנוי צפוף, הם מהווים עתודת קרקע ייחודית, שיש לתת את הדעת על פיתוחה. בתפקוד מיטבי עשויים נחלים אלו להביא תועלות רבות: לשמש אצבעות ירוקות המובילות מהעיר הבנויה לשטחים הפתוחים הסובבים, לאפשר זרימת מים נקיים מהמעלה ועד למורד ולים המלח, לשמש מרחב ציבורי פתוח ואיכותי בתוך העיר, ולהוות בסיס לשימור מאפייני נוף, תרבות ומורשת ייחודיים. כיום, הנחלים נתונים באופן תמידי תחת איומים סביבתיים שונים, ובמקרים רבים מחמיצים את ייעודם בכל הנוגע לקשר אדם-סביבה.

הידע המקצועי בישראל לגבי שיקום ופיתוח של נחלים עירוניים נצבר ומתעדכן בהדרגה ומתועד בסדרת מסמכים, הבנויים כנדבך על נדבך. עם זאת, מזרח ירושלים, על אתגריה הייחודיים, והתפיסה השונה של ממשקי אדם סביבה, מזמנת לנו אפשרות לדיון אלטרנטיבי-משלים בהיבטים השונים של יחס הנחל והעיר. הניסיון מלמד כי הקשר בין תפיסות התכנון השגורות לבין 'השטח' המזרח ירושלמי הוא חלקי בלבד. כמעט בכל נושא וסוגיה נדרשות התאמות והשלמות, ולמתכננים עירוניים וקובעי מדיניות יש הרבה מה ללמוד מהתרבות המקומית, האופן בו מתקבלות החלטות, והאופן בו נוצר מרחב. במובן זה, המחקר מהווה חלק מגוף ידע מתהווה הן בנוגע למימוש פוטנציאל הנחלים העירוניים, והן ביחס לתכנון ומימוש מרחבים ציבוריים באזורים קונפליקטואלים.

המחקר שלפנינו עוסק על כן בשאלה:

האם וכיצד אפשרי לממש את הפוטנציאל של הנחלים במזרח ירושלים?

תודה לתומכי המחקר ובהם רשות ניקוז ים המלח ועיריית ירושלים