החלטת הממשלה 3790 עוסקת בהקצאת מיליארדי שקלים שיוקדשו למזרח ירושלים, במטרה להביא לצמצום פערים חברתיים כלכליים בין מזרח ירושלים למערבה.
כאשר מדברים על פערים אלו, למה מתכוונים? דוגמא מסויימת לפערי ההשקעות ניתן למצוא בנתונים אודות בינוי כיתות חדשות במערכת החינוך בירושלים.
בשנים 1989-2017 נבנו 885 כיתות חדשות עבור המגזר הערבי בירושלים. זאת לעומת 1,007 כיתות שנבנו עבור החינוך העברי הממלכתי והממלכתי-דתי (ממ"ד). עבור המגזר החרדי נבנו בשנים הללו 1,198 כיתות.
במבט לפי שנה, ניתן לראות שינויים בכמויות הכיתות שבנייתן נסתיימה. כך למשל, בין 1989 ל-1999 נבנו במזרח העיר 316 כיתות בלבד, לעומת 562 כיתות במגזר הכללי (כ-44% יותר כיתות). בשנת 2000 בלבד לעומת זאת הסתיימה בנייתן של 104 כיתות עבור המגזר הערבי, מה שצמצם במעט את הפער בין המגזרים נכון לאותה שנה.
נראה שבעשור שבין 2007-2017, צומצמה ההשקעה בבניית כיתות לימוד באופן כללי. בעשור זה הסתיימה בנייתן של 882 כיתות בכל המגזרים, לעומת 1,460 כיתות שבנייתן נסתיימה בעשור הקודם (1996-2006). עם זאת, ניכר שהחלה מגמה של השקעות שמטרתן לצמצם פערים ולהיענות למחסור החמור בכיתות לימוד עבור המגזר הערבי.
מתוך 831 כיתות שנבנו בין 2008-2017, 257 (30%) נבנו עבור המגזר הכללי (ממלכתי וממ"ד), 231 עבור המגזר החרדי (27%), ו-343 כיתות עבור המגזר הערבי (41%). במבט השוואתי בין 2008-2012 לבין 2013-2017, ניכר כי מגמת ההשקעה המתקנת במגזר הערבי היא נושא שתופס תאוצה, וזהו גם הרקע על גביו הצליחו קובעי מדיניות ופוליטיקאים להעביר את החלטה 3790 להשקעה במזרח ירושלים.
