חברת הסלולר הראשונה בישראל החלה לפעול בשנת 1986 ונראה כי מאז מכשיר הטלפון הנייד שינה בצורה משמעותית את אורחות חיינו. שוק התקשורת הסלולרית בישראל עלה לאחרונה לסדר היום הציבורי בעקבות שורה של רפורמות ושינויים שנעשו בתחום שנועדו להגביר את התחרות בשוק ולהביא להורדת המחירים לצרכן.
על פי נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2010, ל-91% מתושבי ישראל היה בשנה זו מכשיר טלפון נייד. זאת בהשוואה ל-85% בשנת 2006 ו-77% ב-2002. שיעור בעלי הטלפון הנייד בירושלים היה זהה לממוצע הארצי (91%) ונמוך במעט מהשיעור בתל-אביב (92%), חיפה (93%) וראשון לציון (96%). נתוני הסקר מראים כי שיעור התושבים הירושלמים שנהגו להשתמש בפונקציות שונות הנוגעות לטלפון הנייד נמוך ביחס לערים הגדולות בישראל. כך למשל הנתונים מראים כי שיעור הירושלמים ששלחו מסרון בחודש שקדם לעריכת הסקר (בקרב בעלי הטלפון הנייד) עמד על 54% וזאת לעומת 79% בקרב תושבי תל-אביב ו-66% בחיפה. ניתן לראות זאת גם בשאלה לגבי שימוש באינטרנט דרך הטלפון הנייד – 12% בירושלים לעומת 23% בתל-אביב ו-21% בחיפה – ולגבי שימוש במצלמה דרך הטלפון הנייד – 44% בירושלים לעומת 58% בתל-אביב
ו-52% בחיפה.
הנתונים מעידים על קשר בין מידת דתיות לבין שיעור המחזיקים בטלפון נייד בישראל. בציבור היהודי ניתן לראות כי שיעור בעלי הטלפון הנייד בקרב החילוניים (95%) היה גבוה מהשיעור בקרב האוכלוסייה המסורתית-דתית (91%), הדתית (90%) והחרדית (86%) וגם בציבור הלא-יהודי שיעורם באוכלוסייה הלא-דתית (92%) היה גבוה מהשיעור בקרב הדתיים (78%) והדתיים מאוד (67%). ניתן לזהות הבדלים גם בניתוח על פי טווח גילאי. כך למשל בעוד שבקרב האוכלוסייה בגילאים שבין 20 ל-44 שיעור בעלי הטלפון הנייד עלה על 95%, השיעור בקרב הגילאים 65-74 היה 81% ובגילאים 75 ומעלה השיעור היה 61%.
מקור הנתונים: עיבוד לנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס
