בבחירות המוניציפאליות מצביעים, כידוע, בשני פתקים – למפלגה ולראש העיר – כך שבידי כל מצביע ניתנת האפשרות לפצל את התמיכה. המפלגות, מצידן, ממליצות ברובן על הצבעה למועמד מסויים, בין אם הוא מהמפלגה (כגון 'התעוררות' שהמליצה, מן הסתם, על בחירה בעופר ברקוביץ), או מחוץ לה (כגון 'דגל התורה' ו-'ש"ס', שהמליצו על משה ליאון שרשימתו הייתה 'ירושלים שלנו'). האם אנשים נענו להמלצה? בדקנו את ההפרש בין אחוזי הבחירה במועמד, לבין אחוזי הבחירה בכלל המפלגות שהמליצו עליו, לפי אזורים.

לחצו לפתיחת המפה האינטראקטיבית

במפה האינטראקטיבית מוצג ההפרש בין אחוז ההצבעה לכל מועמד (ניתן לבחור מועמד), לבין אחוז ההצבעה לכלל המפלגות שתמכו בו. נצפה לראות דמיון בין שיעורי התמיכה במועמד ובמפלגות שהמליצו עליו, אך בחלק מהקומות נראה שיש הפרש משמעותי, כלומר שוני בין דפוס ההצבעה למועמד ולמפלגה, או נטייה של חלק מהבוחרים לא לקבל בהכרח את ההמלצה של המפלגה לה הצביעו, לגבי בחירה במועמד.

ההפרשים מקבלים משמעות מיוחדת בקרב המצביעים בשכונות החרדיות, שם מסורתית התמיכה במועמד מצד מפלגה מסוימת מבטיחה לו את קולות המצביעים לאותה מפלגה. בסיבוב הראשון של הבחירות הנוכחיות, שתיים מהמפלגות החרדיות הגדולות המליצו על הצבעה למועמד שאינו חרדי (משה ליאון), ומעניין לראות האם האוכלוסייה החרדית אכן הצביעה לפי המלצת המפלגות.

בחינה של המפה מראה כי ההמלצות לא קבעו באופן מוחלט את ההצבעה החרדית, ולתמיכה המפלגתית שחולקה בין משה ליאון ויוסי דייטש, הייתה השפעה חלקית בלבד. בשכונות חרדיות בהן זכו המפלגות שתמכו בליאון (דגל התורה וש"ס, בצירוף עם מפלגת 'ירושלים שלנו' בראשותו של ליאון) לקולות רבים, זכה משה ליאון למספר קולות נמוך יותר. כך בשכונות דוגמת רמות; קריית קמניץ בנווה יעקב; בית וגן; והר נוף ניתן לראות כי ההפרש בין שיעור ההצבעה לליאון לבין המפלגות שתמכו בו היה שלילי במעט, ובמרבית האזורים הללו ההפרשים מראים כי מצביעי מפלגות אלו נטו לבחור במועמד החרדי יוסי דייטש. גם בשכונות הלוויין פסגת זאב וגילה, לא הצליחו המפלגות התומכות בליאון לגייס עבורו את מלוא הקולות, ועיקר התמיכה הייתה בזאב אלקין.

יוסי דייטש זכה במהלך מערכת הבחירות לתמיכתה של מפלגת 'מאוחדים' בראשותו של אריה קינג (בנוסף לתמיכה ממפלגת האם של דייטש, 'יהדות התורה'). 'מאוחדים' זכתה לקולות רבים בשכונות בעלות אוכלוסייה דתית-לאומית, כמו גבעת מרדכי, קרית משה, הר חומה והרובע היהודי. למרות זאת, ניכר כי התמיכה הזו לא הביאה מצביעים רבים בשכונות אלו להצביע עבור דייטש. מפת ההפרשים מראה כי קולות אלו עברו ברובם לאלקין, שזכה לתמיכת מפלגת 'הבית היהודי' בירושלים (אשר גם היא זכתה לקולות רבים בקרב הציבור הדתי-לאומי), ובחלקם לליאון.

זאב אלקין, שעמד בראש רשימת 'ירושלים תצליח', זכה לתמיכה, כאמור, ממפלגת 'הבית היהודי' לצד תמיכה ממפלגות 'בני תורה' ו-'ירושלים עירי'. השוואת התמיכה באלקין לתמיכה ברשימות אלו מציגה תמונה לפיה אלקין זכה לאחוז הצבעה גבוה יותר מזה של המפלגות שתמכו בו. יוצאי דופן היו אזורי הבחירה במזרח-ירושלים, שם האחוזים הגבוהים יחסית למפלגת 'ירושלים עירי' לא השפיעו על שיעורי ההצבעה לאלקין, וקולות המצביעים עברו בעיקר לאבי סלמן, וכך גם באזור סנהדריה, רוממה והמע"ר החרדי, שם הפרשי הקולות השליליים של אלקין (וגם של ליאון) הלכו אל יוסי דייטש.

עופר ברקוביץ, שעומד בראש מפלגת 'התעוררות', זכה לתמיכתם של יוסי חביליו ומפלגתו ושל מפלגת 'מרצ'. בעוד שמפלגות אלו זכו למספר קולות רב בדרום העיר, אחוז ההצבעה עבור ברקוביץ היה נמוך מאחוז ההצבעה לשלוש המפלגות. ניכר, כפי שנזכר למעלה, כי קולות רבים של תומכי מפלגות אלו הלכו אל זאב אלקין, בעיקר בשכונות גוננים (קטמונים), רסקו, תלפיות מזרח, קרית היובל ועיר גנים. בשכונות המושבה הגרמנית, בקעה וטלביה ניתן לראות כי הפרשי ההצבעה בין המפלגות שתמכו בברקוביץ לבין ההצבעה לברקוביץ עצמו נחלק בין אלקין לליאון. מעניין לציין כי יוסי דייטש נהנה מאחוזי הצבעה גבוהים מאלו להם זכו המפלגות שתמכו בו גם באזורים הנחשבים כחילוניים, דוגמת מרכז העיר, רחביה ורמת דניה.

מועמדים לפי תמיכה:
זאב אלקין- נתמך ע"י 'ירושלים תצליח', 'בני תורה', 'הבית היהודי' ו'ירושלים עירי'.
עופר ברקוביץ- נתמך ע"י 'התעוררות', 'חביליו-מצילים את ירושלים' ו'מרצ'.
יוסי דייטש- נתמך ע"י 'יהדות התורה' ו-'מאוחדים'.
משה ליאון- נתמך ע"י 'ירושלים שלנו', 'דגל התורה' ו'ש"ס'.
אבי סלמן- נתמך ע"י 'אני ירושלים' ו'מעורב ירושלמי'.
לא הביעו תמיכה במועמד- 'הליכוד', ,'ירושלים ביתנו', 'צעירי ירושלים', 'פסגת זאב על המפה', 'ירושלים בדרך לפסגה', 'ותיקי וגמלאי ירושלים' ו'למען השכונות'