מאי 2007
משך שנים רבות נודעה ירושלים כבירת ההשכלה הגבוהה. האוניברסיטה העברית הוקמה בירושלים בשנת 1925, ובמשך שנים הייתה המובילה באוניברסיטאות ישראל. במהלך שנות ה – 70 אוניברסיטת בר אילן הקימה קמפוסים מרוחקים שהיו שלוחות שלה, ומאוחר יותר עשו כן גם אוניברסיטאות תל אביב, בן גוריון וחיפה. כך הגדילו אוניברסיטאות אלו את מספר תלמידיהן ואת המרחב הגיאוגרפי שממנו הגיעו אליהן תלמידים. לעומתן, האוניברסיטה העברית בעלת המוניטין לא נטלה חלק בתהליך הקמת שלוחות, משום שהיוותה ממילא מוקד משיכה לסטודנטים מכל הארץ ובכל התארים.
ירושלים העיר נטלה חלק בדפוס אחר של גיוון ההשכלה הגבוהה, זאת באמצעות אקדמיזציה-הענקת תואר אקדמי במוסדות מקצועיים להשכלה גבוהה. כך קבלו הכרה אקדמית מוסדות ותיקים ובעלי מוניטין בתחומם כמו האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בשנת 1973, בהמשך האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" ובית הספר הגבוה לטכנולוגיה, ומכללת "הדסה" שזכתה להכרה אקדמית ב – 1996. גם המכללות למורים בירושלים היו מהראשונות שהוכרו להעניק תואר B.Ed במחצית שנות ה – 70.
המהפכה הגדולה בתחום החינוך בישראל התרחשה בשנות ה – 80, ובמיוחד בשנות ה – 90, עת קמו בתמיכת המועצה להשכלה גבוהה, מכללות רבות בכל רחבי הארץ, וההשכלה הגבוהה הפכה לנגישה גם לאוכלוסיות הפריפריה. אלא שתהליך זה של הקמת מכללות פסח ברובו על ירושלים, והתוצאות: בשנת תשס"ה אחוז הסטודנטים בירושלים, מכלל הלומדים בישראל במוסדות להשכלה גבוהה (לא כולל ישיבות והאוניברסיטה הפתוחה), עמד על 13% לעומת 20% בשנות ה – 80. גם חלקם של הסטודנטים באוניברסיטה העברית מכלל הסטודנטים בישראל הצטמצם. משנת הלימודים 80 /1979 ועד 2004/05 גדל מספר הסטודנטים באוניברסיטאות ישראל (לא כולל את האוניברסיטה הפתוחה) ב – 128% ובירושלים ב – 62% בלבד.
מקורות: עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים, תכנית פיתוח ההשכלה הגבוהה בירושלים לשנת 2020, 2006 ובאתר העירייה
שנתון סטטסיטי לירושלים, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל ועירית ירושלים, 2005/2006 (בהכנה).