מכון ירושלים לחקר ישראל

מחקרים הראו שלצעירים פוטנציאל להביא להתחדשות עירונית ולצמיחה כלכלית מקומית, לכן זיהוי הפיזור המרחבי והמגמות הצפויות של הצעירים בירושלים יכול לסייע להבנת המצב העירוני ולתכנון העתידי שלה. ירושלים היא בין הערים הצעירות בישראל בשל אחוז גבוה של ילדים, אך מבחינת אחוז הצעירים (בני 20- 34) היא דומה למגמה הארצית. בסוף 2008 היוו הצעירים כ- 22% מאוכלוסיית ירושלים (170 אלף), בדומה לשיעור הצעירים בחיפה – 22% (57 אלף) ובישראל- 23% (1,665 אלף) , אך נמוך מבתל אביב – 30% (116 אלף).

זיהוי השכונות בהן גרים מספר הצעירים הגדול ביותר יכול לסייע בתכנון מדיניות ותשתיות המוכוונות לצעירים כגון קווי אוטובוסים למוקדי הבילוי, ההשכלה הגבוהה וכד'. בניגוד לדעה הרווחת מרבית הצעירים אינם מתגוררים במרכז העיר ובסביבתו, אלא פיזורם דומה לפיזור האוכלוסייה בעיר. כלומר, בשכונות הגדולות בירושלים גרים מספר הצעירים הגבוה ביותר. בשנת 2008 התגוררו בשכונת רמות 9,500 צעירים (5.5% מכלל הצעירים בעיר), פסגת זאב – 9,300 צעירים (5.5%) שועפט – 8,400 צעירים (5%) והעיר העתיקה – 8,000 צעירים (5.0%). בחינה של אחוז הצעירים מכלל אוכלוסיית השכונה הינו מדד שיכול להעיד על אופייה הצעיר של שכונה, ועל מידת הפוטנציאל שלה לעבור תהליכי התחדשות. בשנת 2008 השכונות בהן אחוז הצעירים בשכונה היה הגבוה ביותר הן מרכז העיר 37% צעירים מתוך כלל אוכלוסיית השכונה, הגבעה הצרפתית (37%), נחלאות (32%), רחביה (30%) וקרית היובל (27%). שכונות אלו הן גם האטרקטיביות ביותר מבחינת הגירת צעירים אליהן, כפי שבא לידי ביטוי באחוז המהגרים לשכונה (הנכנסים) מכלל הצעירים. כך למשל מרכז העיר, רחביה ונחלאות 68%-65% מסך כל המהגרים אל השכונה היו צעירים, טלביה – 53% והגבעה הצרפתית – 50%.

מקור: עיבוד לנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.