בבחינה השוואתית של דפוסי הנסיעה של תושבי הערים הגדולות, עולה שתושבי ירושלים נוסעים הכי מעט. כ- 40% בלבד מתושבי ירושלים נסעו לחופשה בישראל ופחות משליש מתושבי העיר (כ- 31%) נסעו לחופשה מחוץ לישראל. אם בירושלים נרשם השיעור הנמוך ביותר, תל אביב מציגה את שיעור הנופשים הגבוה ביותר: כ- 60% מתושבי העיר נפשו בארץ, ושיעור גבוה יותר של 65% נסעו לחופשה בחו"ל.
ביתר הערים כמחצית מהתושבים יצאו לחופשה בארץ, ושיעור דומה נסעו לחופשה בחו"ל. למשל, בחיפה נרשם שיעור של 52% שיצאו לחופשה בארץ, בראשון לציון ובפתח תקווה נרשם שיעור של 54% כל אחת. כ- 53% מתושבי חיפה נסעו לחופשה בחו"ל וכך גם 52% מתושבי ראשון לציון ו- 49% מתושבי פתח תקווה.
ניתן לשער שמקור הפערים בדפוסי הנופש נעוץ בהרכב האוכלוסייה בכל אחת מהערים. בירושלים שיעור גבוה של תושבים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך ובעלי משפחות מרובות ילדים. משפחות דתיות וחרדיות, המקפידות על הלכות הכשרות דורשות גם היערכות והתאמה של היעד החופשה לצרכים שלהן. סיבות אלו, שגורמות להאמרת מחירי החופשה, יחד עם רמת הכנסה פנויה נמוכה יותר של תושבי העיר מגבילות, כנראה, את מספר החופשות של התושבים בהשוואה לתושבי ערים אחרות.
