ההחלטה להגר (לעבור מישוב אחד לאחר) מורכבת ממגוון שיקולים (חברתיים, כלכליים משפחתיים ועוד) של פרטים ומשקי בית לאחר שהם שוקלים את התנאים והאפשרויות ביישוב המוצא לעומת התנאים והאפשרויות ביישוב היעד. ההחלטה לשנות את מקום המגורים מתקבלת כאשר התנאים ביישוב היעד טובים יותר בהשוואה ליישוב המוצא.

בשנת 2008 עברו מירושלים לישובים אחרים בארץ 17,400 נפשות, ועברו לירושלים מיישובים אחרים בארץ 12,400 נפשות. מאזן ההגירה הבין יישובית (מספר הנכנסים פחות מספר היוצאים) עמד על 5,000-. יש לציין שמרבית ההגירה היא של אוכלוסייה יהודית. האוכלוסייה הערבית המזרח-ירושלמית ממעטת להגר.

היישובים שמהם עברו לירושלים המספר הגדול ביותר של מהגרים הם: תל אביב (810), בני ברק (690), בית שמש (620), מעלה אדומים (570) וביתר עלית (440).
היישובים שמשכו אליהם את מספר התושבים הגדול ביותר מירושלים הם: תל אביב (1,430), בית שמש (1,240), ביתר עלית (1,160) מעלה אדומים (930) ומודיעין-מכבים-רעות (930).
נתונים אלו מצביעים על כך שהן אוכלוסייה יהודית-כללית (חילונית, מסורתית ודתית) והן אוכלוסייה חרדית מהגרות אל העיר וממנה.
48% מהמהגרים מירושלים עברו ליישובי מטרופולין ירושלים, ולמעשה ממשיכים לקיים זיקות עם העיר לצרכים שונים – תעסוקה, חינוך ותרבות, בילוי ופנאי ועוד.
יש לציין שתהליכי ההגירה שמאפיינים את ירושלים אינם ייחודיים לה, והם מאפיינים ערים שהן העיר המרכזית של המטרופולין. גם תל אביב התאפיינה עד תחילת שנות ה-2000 במאזני הגירה שליליים, בשל הגירה של תושבים בעיקר לערים וליישובים הסמוכים לה. תשומת הלב הניתנת למאזן ההגירה השלילי בירושלים בולטת יותר בשל החשיבות המוענקת ליחס בין קבוצות האוכלוסייה השונות המתגוררות בעיר –יהודים-ערבים, חילונים ודתיים-חרדים, אוכלוסייה יצרנית-לא יצרנית ועוד.
מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.