כאחד הפתרונות למשבר התקציבי בו נמצאת עיריית ירושלים, הועלתה ההצעה לצמצם את היקף ההנחה בארנונה לעסקים. 

ההצעה מעניינת כיוון שהיא ממקדת את בעיית הגירעון בארנונה העסקית ולא, כפי שנבחן בעבר, בארנונה למגורים. סכום ההנחות בארנונה למגורים (350 מליון) גבוה מההנחות לעסקים (277 מליון), וגם באחוזים — ההנחות בארנונה למגורים מהוות 27% מסכום החיוב, בעוד שבארנונה לא למגורים הן מהוות 19%. 

ההנחות הניתנות לעסקים הם לנכה צה"ל, או לבעל עסק שזהו העסק היחידי שלו, בתנאי שמחזור העסקים קטן מ-290,200 ש"ח, בעל העסק מבוגר (גבר מעל 65 או אישה מעל 60), וגודל העסק לא עולה על 75 מ"ר. מכאן שההיתכנות להנחה בארנונה גדולה יותר במגורים מאשר בעסקים. 

בנוסף לעסקים, ארנונה לא למגורים כוללת גם מוסדות, מוסדות דת , נכסי עירייה, קרקע חקלאית, בנקים, בתי קולנוע מפעלי תעשיה וחניונים. בין הקטגוריות הללו, הנכסים המוכרים כ-"מוסדות דת" מקבלים הנחה שעומדת על 98% מסכום החיוב, נכסי עירייה גם הם זוכים בהנחה גבוהה בארנונה (76%), ומוסדות מקבלים 58%. נכסי עירייה מהווים 7% מכלל סכום החיוב של ארנונה לא למגורים, מוסדות דת מהווים 1.7%, ומוסדות 18%, כך שההנחות שמקבלים מוסדות, מהוות 54% מכלל ההנחות לא למגורים. 

אך מה לגבי העסקים? אלו מהווים 33% מהנכסים לא למגורים, וההנחות שלהם לעומת זאת, מהוות קרוב ל-5% מכלל ההנחות לנכסים לא למגורים. עם זאת, מבחינת גבייה יש מקום לשיפור בתחום העסקים, שכן נגבים מהם רק 75% מסכום החיוב, כך שגם בהתחשב בהנחות, נותרים עוד 22% שלא נגבים. ירושלים כעיר מטרופולינית מהווה מרכז מסחרי ותעסוקתי ליישובי הסביבה, והפוטנציאל הגלום בהעלאת המיסים לסוגי נכסים כאלה הוא גבוה, אבל ייתכן שהעמקת הגבייה חשובה יותר במקרה זה.