נתוני העוני בישראל מחושבים על פי הגישה היחסית, שלפיה מי שרמת חייו רחוקה במידה ניכרת מרמת החיים המאפיינת את החברה הוא עני. ההכנסה הפנויה החציונית (מעבודה, הון ונכסים, לאחר תשלום מיסים ישירים ותשלומי העברה)של האוכלוסייה נחשבת להכנסה המייצגת של החברה. ההכנסה החציונית היא רמת ההכנסה אשר ל-50% מהמשפחות יש הכנסה השווה לה או נמוכה ממנה, ול-50% האחרים יש הכנסה הגבוהה ממנה. קו העוני מוגדר כמחצית ההכנסה הפנויה החציונית של האוכלוסייה. משפחה שהכנסתה הפנויה נמוכה מקו העוני נחשבת למשפחה ענייה.

בשנת 2008 24% מהנפשות בישראל חיו מתחת לקו העוני. שיעור העוני הגבוה ביותר מבין 14 הערים הגדולות בישראל נמדד בערים בני ברק (47%), ירושלים (43%) ואשדוד (29%). שלוש הערים הללו היו היחידות מבין 14 הערים הגדולות בישראל, ששיעור העוני בהן היה גבוה משיעור העוני בישראל. אחת הסיבות לשיעור העוני הגבוה בערים אלו היא שמתגוררת בהן אוכלוסייה חרדית רחבת היקף. האוכלוסייה החרדית מתאפיינת במספר ילדים ממוצע גבוה למשפחה, ובשיעור השתתפות נמוך בכח העבודה וכפועל יוצא מכך בהכנסה נמוכה למשפחה ובהכנסה ממוצעת נמוכה לנפש. שיעור עוני נמוך יחסית – 10% ומטה – נרשם בהרצליה, פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, חולון ורמת גן.

באוכלוסיית ירושלים, שיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית (65%) גבוה באופן ניכר מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית (31%). זאת משום שהאוכלוסייה הערבית מתאפיינת אף היא בהכנסה נמוכה למשק בית ובמספר ילדים ממוצע גבוה.

בהמשך לשיעור העוני, נתוני עומק העוני מאפשרים לבחון עד כמה רחוקה הכנסת העניים מקו העוני. עומק העוני בירושלים הוא הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות – הכנסת העניים בירושלים נמוכה בממוצע, ב-44% מקו העוני. בבני ברק, שבא שיעור העוני גבוה מישראל, עומק העוני נמוך במעט מירושלים – 38%. בהרצליה נרשם עומק העוני הנמוך ביותר – 19%.

מקורות: נתונים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, סמי כהונאי, מדידת עוני בישראל – השיטה הנוכחית ושיטות חלופיות, מרכז מחקר ומידע, הכנסת.