בשנת 2016 (האחרונה לגביה יש נתונים מפורטים) גדלה אוכלוסיית ירושלים ב-2%, אחוז זהה לגידול האוכלוסייה במדינת ישראל כולה באותה שנה, כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. השינוי בהיקף האוכלוסייה בעיר, גידול או קיטוּן, נובע ממספר מקורות, שהעיקריים שבהם הם הריבוי הטבעי (לידות פחות פטירות), עולים, והגירה בין יישובים. בנוסף, ישנם מקורות שחלקם בשינוי האוכלוסייה בדרך-כלל קטן יותר, כגון איחוד משפחות, הגירה מהארץ, ותושבים חוזרים. 
 
תושב ישראל השוהה מעל שנה בחו"ל, נחשב בנתוני הלמ"ס לתושב יוצא ("יורד"), ואילו תושב ששהה מעל שנה בחו"ל, נחשב כאשר הוא חוזר לישראל, לתושב חוזר, או "יורד נכנס" (בשונה מעולה חדש, שהוא מי שלא היה תושב ישראל, היגר אליה ומימש את זכותו לאזרחות). בשנת 2016 יצאו לחו"ל כתושבים יוצאים 15,200 ישראלים, ו- 8,900 חזרו אחרי שנה ומעלה בחו"ל. בירושלים עמדו הנתונים על 1,640 יוצאים, ו-790 נכנסים. בתל-אביב היו הנתונים דומים כאשר מספרי היוצאים והנכנסים עמדו על 1,600 ו-640 בהתאמה.
 
היוצאים מישראל והנכנסים אליה שונים אלו מאלו במאפייניהם, וניתן לראות זאת בהרכב הגילים השונה בין שתי הקבוצות. ראשית נבחן את הילדים: בקרב העוזבים ישנן משפחות עם ילדים, לרוב עד גיל 10. מעבר עם ילדים מאפיין תהליכי הגירה, גם בתוך הארץ, אך בדרך כלל בין ישובים בישראל המעבר הוא עם ילדים בני 0-4, ואחוז הילדים הגדולים יותר, בני 5-9, נמוך יחסית. ההחלטה לעבור למדינה אחרת, למשל לצורך לימודים, יותר מורכבת מההחלטה לעבור לישוב אחר, וייתכן שהיא נופלת כאשר הילדים קטנים, אך לוקח מספר שנים לממשה.
 
מבחינת קבוצות גיל, גם הבוגרים בין העוזבים את הארץ מגוונים יותר מהעוברים בין ישובים. לעומת הדומיננטיות של בני 20-29 בהגירה בתוך ישראל, בקרב העוזבים את הארץ ישנם גם רבים בקבוצת הגיל 30-44.
 
בקרב "היורדים החוזרים", ניכר מבנה גילים אחר לגמרי, ונראה כי תושבים חוזרים לישראל בכל הגילים עד גיל 45, במידה דומה. מבנה גילים זה מאוד לא מאפיין מהגרים, וייתכן שההסבר טמון בכך שהתהליך של יציאה לחו"ל לתקופה ארוכה, למשל ללימודים או עבודה, נתפש כהגירה, בעוד שהחזרה נתפשת כמעבר בעל אופי אחר, אותו ניתן לבצע בכל גיל בו נמצאים הילדים, ובמגוון גילים בהם נמצאים הבוגרים.