בעבר ניתן היה להמשיך במקום העבודה הראשון שבו התחלת, במשך שנים ארוכות, ולמעשה עד ליציאה לגימלאות. כיום זה כנראה שונה מעט.
אמנם רוב המועסקים בגיל 30 ומעלה בישראל (52% לפי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ממנו לקוחים כל הנתונים) עבדו במשך עשר השנים האחרונות (2008-2018) במקום עבודה אחד בלבד, אך כאשר משווים את קבוצות הגיל, יוצא שבקרב הצעירים בני 30-39 רק 30% עבדו במקום עבודה אחד בעשור האחרון (36% עבדו בשני מקומות, 19% בשלושה, והיתר בארבעה מקומות עבודה או יותר), לעומת 74% מהמבוגרים בני 60 ומעלה (בקרב המבוגרים 20% עבדו בשני מקומות, והיתר בשלושה מקומות). מעניין לראות שאין הבדל משמעותי בנתונים בין גברים לנשים.

קל להסביר זאת על ידי ההנחה שהצעירים בני דור ה-Y – המיליניאלז – מחליפים מקומות עבודה בקצב גבוה בשל העדפותיהם היוצרות שינויים בשוק העבודה, אבל ייתכן שבנוסף לכך, צעירים באופן כללי מחליפים יותר מקומות עבודה, ושכך עשו גם קבוצות הגיל המבוגרות יותר, אבל זה היה לפני יותר מעשר שנים.

השוואה בין ירושלים לישראל מראה שהמילניאלז בעירנו נוטים פחות להחליף מקומות עבודה, ו-37% מהמועסקים בני 30-39 המתגוררים בעיר עבדו במקום עבודה אחד בלבד בעשור האחרון. בדיקה של מועסקים יהודים לעומת ערבים בירושלים מראה שבקרב היהודים קיים דמיון למצב בישראל (32% מהמועסקים היהודים בני 30-39 עבדו רק במקום אחד), ולעומת זאת בקרב הערבים ישנה יציבות גדולה יותר בתעסוקה (45% עבדו רק במקום אחד).