האם החלום שלכם הוא לגור בבניין בעיר תוססת, או בבית פרטי בפרבר שקט? הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2019 שפורסם לאחרונה ניסה לבחון, בין היתר, את העדפות המגורים של תושבי ישראל. יצאנו לחפש תרבות חיים עירונית (בקרב בני 20 ומעלה).

תחילה בדקנו את היהודים הלא-חרדים (כולל חסרי סיווג דת). נראה שבקרב ציבור זה בערים הגדולות אכן קיימת העדפה לעיר גדולה. בקרב תושבי ירושלים (54%), חיפה (56%) ותל אביב (66%), הרוב היו רוצים להתגורר בישוב עירוני גדול. העדפה של הרוב לעיר גדולה נרשמה גם בקרב יתר הערים הגדולות, למעט פתח תקוה ובאר שבע. טבעי שמי שמתגורר בעיר יעדיף את החיים בה, אך האם בקרב יתר הישראלים יש שאיפה לעבור לגור בעיר? נראה שלא. בקרב היהודים הלא-חרדים המתגוררים בערים ובישובים קטנים מ-200,000 תושבים, רק 20% יעדיפו להתגורר בעיר גדולה, והיתר יעדיפו ישוב עירוני קטן (31%) או ישוב כפרי או קהילתי (47%).

בקרב האוכלוסייה החרדית ההעדפה היא עירונית הרבה יותר, ו-50% (בירושלים 68%) יעדיפו את העיר הגדולה. בקרב האוכלוסייה הערבית קיים פער גדול עוד יותר בין הירושלמים ליתר האוכלוסייה — בעוד ש-81% מהערבים תושבי ירושלים מעדיפים להתגורר בעיר גדולה, הרי שבקרב כלל הערבים בישראל, רק 34% מעוניינים בצורת מגורים זו.

ומה בדבר בית המגורים? גם כאן נראה שיש כמיהה לבית הכפרי. מקרב כלל היהודים הלא-חרדים בישראל, רק 19% היו מעוניינים לגור בדירה בבניין דירות, לעומת 46% המעדיפים בית בודד. היתר יעדיפו דירת גן (14%), דירת גג (10%) או קוטג' (9%). נראה שבנושא אופי המגורים, גם לרבים מאלו שמעדיפים את העיר יש פינה חמה בלב לבית הפרטי (22%) או לקוטג' (8%), אבל תרבות המגורים העירונית גוברת, ו-34% היו מעוניינים להתגורר בבית דירות.

במציאות בה הקרקע אוזלת, הן בעיר והן מחוץ לה, חשוב לפתח את תרבות המגורים העירונית. יצירת מרחבים עירוניים צפופים שיציעו איכות חיים טובה, נגישות טובה למגוון פעילויות ואפשרויות חינוך ותעסוקה, תגדיל את שיעור האנשים המעדיפים את המגורים בעיר, ותפחית את הלחץ לכיוון פירבור מפוזר.