תכנון עירוני בהלכה ובשריעה

• מהם המבנים הראשונים שבנה הנביא מוחמד בעיר?
• מה חשב דוד המלך על משק עירוני בר קיימא?
• כיצד מגדירה ההלכה את ההבדל בין רשות הרבים לרשות היחיד?
• ולמה הורה הח'ליף מנצור להרחיק את הקצבים לקצה השוק?

במקורות היהודים והמוסלמים כאחד ישנה התייחסות נרחבת לתחום הפיתוח העירוני ולהלכות תכנון ובנייה, ואולם בעוד אוכלוסיית ירושלים היא דתית למדי, הרי שיח התכנון איננו כזה באופן כללי. 

באירוע ביקשנו לקשור בין הקצוות, ולהעלות נקודות למחשבה באשר לקשר בין עולם התכנון ועולם ההלכה, הוצגו מגוון התייחסויות הלכתיות- מהאסלאם ומהיהדות- לנושא תכנון ערים, בדקנו האם וכיצד חלחלו החוקים הללו אל תהליכי תכנון כיום והאם ישנו מקום להדק את הקשר הזה בעיר ירושלים.

סדר היום

האירוע הונחה על ידי יאיר אסף-שפירא, חוקר מכון ירושלים.

תהילה ביגמן

חוקרת במכון ירושלים למחקרי מדיניות, ירושלמית. ביגמן עוסקת בתחום המשפט מוסלמי ובאתגרי ההלכה המוסלמית בעידן המודרני. הציגה בהרצאה קווי דמיון בנושא תכנון ובנייה, בין ההלכה היהודית לשריעה המוסלמית, כאשר עיקרון העל המנחה את שתי הדתות הוא שהארץ שייכת לאלוהים והוא בחסדו העניק אותה לבני אדם שישמרו עליה. 

ד"ר חיים פיאלקוף

מתכנן ערים ומרצה מן החוץ באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי מחקריו  העיקריים הם תכנון מרחבי וחברתי, מדיניות דיור והתחדשות עירונית.

לדברי פיאלקוף, המקורות הדתיים בהלכה ובשריעה לא מסייעים בהיבטי הפרקטיקה של שיטות תכנוניות, כגון: כיצד לדגום אוכלוסיות? כיצד לחשב צפיפויות מתאימות? מהם מרחקי נגישות סבירים למוסדות ציבור? כיצד לשפר ניידות לקבוצות אוכלוסיות פגיעות? עם זאת, המקורות הדתיים הם בעלי ערך במה שהיוונים כינו praxis – באותה תשתית רעיונית שמחברת בין תיאוריה ומעשה: כיצד עובדים המתכננים? מי הלקוחות שלהם? כיצד להבין את הצרכים של קבוצות אוכלוסייה שונות ולפשר ביניהם?

תכנון ערים: מחשבות על המקצוע

תכנון ערים עוסק במידה רבה בתורת המשחקים – מצבים שונים של מרוויחים ומפסידים: כשמתווים דרך חדשה, מי שסמוך יחסית לדרך עלול לסבול מרעש ומזיהום אוויר ואילו מי שנמצא קצת יותר רחוק, צפוי ליהנות משיפור נגישות בעיר. 

המילה "תכנית" טומנת בחובה ודאות וספק. שני הזרמים מבטאים מתח מובנה בפעולות המתכנן. עיסוק התכנון העירוני מקיף את שני הרעיונות: הראשון, ניסיון לקבוע תמונה ברורה ומדידה של תוצר רצוי ודרכי פעולה ליישמו; מול הפן השני,  ההכרה כי הפעולה המקצועית של תכנון מוכוונת לעתיד, שמעצם מהותו, חסרה וודאות. הזרם הראשון מחייב חכמה רבה, סמכותיות ואחריות ואולי אפילו יוהרה – להתיימר לקבוע תמונה עתידית רצויה לתושבי שכונה או עיר שלמה. ואילו הזרם השני – התמודדות עם אי-וודאות  – מחייב יותר זהירות ומידה רבה של צניעות. המתכנן נדרש לשלב תכונות אלה כמו שנאמר בספר דרך ארץ רבה: שלושה דברים שקולים זה כזה: חכמה, יראה ענוה.

מצוות עשה ואל תעשה

אתגר התכנון הוא להביא עד כמה שאפשר למצב של  שיפור לטובת כולם ומושגי הדת יכולים לסייע בשקלול הערכים והתמורות. כך למשל, במיזמי התחדשות עירונית כגון פינוי-בינוי ותמ"א 38  יש מרוויחים ומפסידים. במקרים רבים תושבים הגרים בסמיכות לפרויקטים של פינוי-בינוי לדוגמא מתנגדים להם, מכיוון שמול ההנאה הנדל"נית ואיכות הדיור שנזקפת לבעלי הדירות בגבולות התכנית, התושבים שגרים סמוך לפרויקט החדש שיהיה צפוף יותר, עלולים לסבול מעומס על התשתיות הציבוריות.

תכנון עוסק בשני מישורים – במצוות לא תעשה ובמצוות עשה. על זה נאמר בתהילים: "סור מרע ועשה טוב ושכון לעולם" (לז, כז): 

לא תעשה

פן הלא תעשה מתבטא, בין היתר, באסדרה (רגולציה), לדוגמא בקביעת השימושים המותרים והאסורים בכל ייעוד קרקע, או בהגדרת אחוזי בנייה מרביים שאין לחרוג מהם.

עשה

תפקיד מצוות עשה בתכנון קשור לדרך בה התכנון משרטט ומתווה את עיר העתיד. לתכנון תפקיד בשיפור איכות החיים לטובת התושבים, וכך עליו להתוות עבור עיר ובה מגוון סוגי דיור, מערכת תחבורה שנגישה לכולם ואספקת שירותים ציבוריים מגוונים, לצד מקומות פנאי ובילוי.

חלק מהחיפוש של התכנון הוא ביצירת עיר הוגנת, עיר צודקת. עיר כזאת מעניקה תנאים מועדפים לאוכלוסיות פגיעות. שיתוף פעולה עם אנשי דת, עשוי להעמיק ולהעשיר את ההבנה של המשמעויות של עיר צודקת ולהביא לשיפור הסיכויים ליישם ערכים אלו בעתיד.

תרומת הדת לתכנון ערים יכולה להיות בהעמקת הבנת השימוש בערכים בהליכי התכנון. כמו במקרה של רפואה היכן שכבר קיים, מן הראוי שננסח לעצמנו "תפילת המתכנן" לתכנון ערכי ומקצועי גם יחד.