הישארו מעודכנים
סגור
09 מרץ

| 2021 | 17:00

חינוך דו-לשוני בירושלים – בית ספר יד ביד

  • ללא תשלום
  • מתקיים בעברית
  • פתוח לקהל
  • דיגיטלי
  • ללא תשלום
  • מתקיים בעברית
  • פתוח לקהל
  • דיגיטלי
חינוך דו-לשוני בירושלים – בית ספר יד ביד
מפגש עם אמין חלף, היה מייסד-שותף ומנכ"ל שותף של עמותת יד ביד עד 2011. כיום הוא מרצה במכללה האקדמית אונו ובמכללה האקדמית  דוד ילין, ומנהל מרכז ללימוד שפות במזרח ירושלים . אמין סיפר על ממצאי הדוקטורט שכתב אודות חינוך דו לשוני.
 

בתי ספר דו לשוניים –  רשת חינוך יד ביד

כל בתי הספר הדו לשוניים שקיימים בישראל הוקמו על ידי עמותות ויוזמות פרטיות. כמעט בכל המקרים משרד החינוך והרשויות המקומיות התנגדו לתהליך ההקמה בראשית הדרך, לא תמכו בתקציבים, והיחס כלפיהם ממשרד החינוך הוא אמביוולנטי.

בתי הספר הדו לשוניים שהוקמו על-ידי עמותת יד ביד הם אי של שוויון בתוך אי-שוויון. מטרת הדוקטורט של חלף היא לבחון את התמודדות בתי הספר של יד ביד עם אתגר אי השוויון, לברר את הסוגיות הפוליטיות וההיסטוריות שמתמודדים איתן, לבחון את מידת ההצלחה של האסטרטגיה החינוכית ולהשוות את המצב למקומות אחרים דומים בעולם.

בית ספר דו-לשוני שילדים לומדים בו וחיים יחד, הוא אמצעי ראשון במעלה שתורם להוריד מחיצות, ליצור חברויות ולהכיר את השפה. אבל גם היום, יותר מ-20 שנה לאחר הקמת בתי הספר בגליל ובירושלים אין מדיניות סדורה כלפי בתי הספר הללו. משרד החינוך נהנה להשתמש בהם לראווה והצגה של הפנים היפות של ישראל גם כלפי אורחים מחו"ל, אך בפועל לא מעביר תקציבים ועוסק בעיקר בהעמקת הפיקוח לגבי שאלות זהות של התלמידים ובצמצום חופש הפעולה של בתי הספר.

תכנית הלימודים בבית הספר היא התכנית הישראלית, ומשולבות בה תוכניות הלימודים עבור המגזר הערבי והיהודי בישראל, עם התאמות בלימודי אזרחות והיסטוריה. המורים עוברים השתלמויות רבות כיצד עושים את ההתאמה התרבותית הזו, כגון אילו טקסטים לבחור. לרשת יד ביד יש תיכון אחד, ושאר בתי הספר יסודיים.

רב תרבותיות והשפעות הדדיות

הספרות האקדמית מגדירה את המושג 'רב תרבותיות' בדרכים שונות. קיימת מחלוקת לגבי שאלת ההשפעה התרבותית ההדדית של קבוצות ומידת ההיטמעות הרצויה של קבוצה אחת בשנייה:

  • נראה כי רוב המנהלים שמכהנים היום בבתי הספר דוגלים בשיטת ה'רב תרבותיות ליברלית', המבקשת להעלות על נס את הכישורים האישיים ומוחקת סממני זהות. הגישה הזו מתעלמת מסוגיות של יחסי הכוח בין יהודים וערבים בישראל, ומעודדת כל קבוצה לעשות את השינוי בתוכה ולא לדרוש אותו מהקבוצה השנייה. אין שוני משמעותי בתפיסה הרב תרבותית בקרב המנהלים היהודים והערבים.
  • מנהלים יהודים רבים רוצים לממש את השותפות עם החברה הערבית בלי לשנות את המבנה הלאומי והפוליטי של ישראל באופן משמעותי. שואפים לקדם את האדם כפרט, ולאו דווקא כקבוצה לאומית.
  • מעמדה של השפה הערבית בבתי הספר – דוגמא מוחשית למצב העדין הנוגע לרב תרבותיות בבתי הספר של החינוך הדו לשוני:

מצב הערבית בתי הספר עולה בקנה אחד עם השיח הכללי בישראל לגבי מעמד הערבית, ששונה לאחרונה בחוק הלאום, משפה רשמית בישראל לשפה 'בעלת מעמד מיוחד'. יד ביד ראתה תמיד את הדו לשוניות כאחד מעמודי התווך בעשייה. שפה היא כלי זהות חשוב ומשקפת יחסי כוחות בחברה, ולכן היא פיתחה את המודל הדו לשוני, כדי להגיע לשוויון בשפות. אבל מאמצים אלו לא תמיד מניבים את הפירות המיוחלים ועברית ממשיכה להיות השפה הדומיננטית.

בתי הספר של יד ביד – הישגים

  • ההצלחה המרכזית של בתי הספר היא עצם קיומם במציאות המורכבת של מדינת ישראל. אפילו תוך כדי שינוי האקלים הפוליטי, מאווירה של תקווה לשלום כשהוקמו (1997), לאינתיפאדה ולמצב כיום שאין דיבורים על תהליך שלום בכלל.
  • הצלחה של הבוגרים בלימודים וקידומם כבני אדם מעורבים, מכירים, מורכבים ותורמים לחברה. עם זאת, איש לא טוען שבתי הספר הצליחו לגרום לשינוי משמעותי במציאות או להשפיע על הסכסוך בין יהודים לערבים כפי שקיוו לעשות עם הקמתם.

חינוך רב תרבותי – ישראל לעומת דוגמאות אחרות מהעולם

באופן כללי, מערכת החינוך מטבעה היא מערכת שמרנית ומשמשת כמנגנון שליטה של המדינה, ודאי במציאות של סכסוך, והשאלה הגדולה שעולה היא האם בכלל מערכת החינוך יכולה להיות מקום לשינוי, שדה שמאפשר פיתוח מציאות אחרת, האם היא יכולה להשפיע? התשובה היא שעל מנת שזה יקרה המאמץ צריך להתרכז מלמטה למעלה.

במקרה של קפריסין דרשו מדינות האיחוד האירופי הקמת בתי ספר בין תרבותיים, אולם בישראל ובאירלנד היוזמות באו מלמטה באמצעות עמותות ויוזמות פרטיות, שלבסוף משרד החינוך מגבה אותן.

מסקנות

שינוי משמעותי יכול להתחולל במערכת במספר מקרים:

  • במקרה של כפייה חיצונית שמאלצת את המערכת להשתנות, כמו שקרה בקפריסין
  • במקרה של שינוי באווירה הכללית והתקדמות בתהליך השלום, כמו שהתרחש באירלנד
  • במקרה שבו הקבוצה החלשה מתחזקת ומציבה אלטרנטיבה למערכת הקיימת

התעלמות מיחסי הכוח בין השותפים לא תוביל לשינוי, אם אין שוויון אז גם 'יחס שווה' המתעלם מן ההבדלים אינו שוויוני. משום כך יש סיכוי רב יותר להגיע לשוויון אם יינקט מודל של אפליה מתקנת לטובת החברה הערבית או לכל הפחות מצב של סימטריה.

 

שאלות ותשובות

ש: כמה מהתלמידים שבאים לביה"ס בירושלים הם ישראלים מהצפון וכמה ממזרח ירושלים?

ת: באופן כללי, ביה"ס מיועד לתלמידים שהם אזרחי מדינת ישראל. אנחנו לא באים לכפות חינוך ישראלי על אנשים שלא מעוניינים בכך. הסוגיה הזו עלתה לא מעט, וזו סוגיה קשה מאוד להתמודדות. הצד הדומיננטי לא יכול להחליט עבור ההורים המזרח ירושלמים איזה חינוך לתת לילדים שלו. גם היום זו אחת הסוגיות הבוערות. בהיותי דעת מיעוט, המנהלים כן החליטו לבסוף להכניס תלמידים גם ממזרח ירושלים והאחוז שלהם כיום הולך ועולה. הדילמה הזו ממחישה את המצב בכל מזרח ירושלים. יש ניסיון מצד משרד החינוך לכפות את החינוך הישראלי במזרח ירושלים; יש כאלו שמתנגדים לכך מאוד ויש כאלו שיותר מסכימים. אני ממשיך להאמין שהמזרח ירושלמים חייבים לדעת עברית ואחד החסמים המשמעותיים הוא שאין ספרים מותאמים עבור מזרח ירושלמים ללמוד עברית. הספרים שהיו לומדים מהם היו של משרד החינוך שיועדו לעולים חדשים והיו מאוד ציונים ומלאים בסמלים ודגלים וכו'- העובדה הזו הוסיפה התנגדות לאלו שכבר כן רוצים לבוא וללמוד. ספר נוסף שהיה נפוץ הוא ספר של האוניברסיטה העברית שמיועד לסטודנטים, בעיקר שמגיעים מתרבות מערבית. אני הצלחתי לגייס תרומה לפיתוח שני ספרים שמיועדים ומתאימים למזרח ירושלמים, והם היום הספרים המבוקשים ביותר.

ש: התחושה היא שלבסוף אין פה שוויון אלא דומיננטיות לעברית וליהודים

ת: כן, יש כל מיני תפיסות וגישות באשר לדרך לקדם שוויון. פעם באמת שאפנו לשנות את המציאות כולה, היום מדברים בשאיפות פחות גבוהות. היום מדברים בעיקר על כך שחשוב שתהיה לתלמידים חוויה טובה וחיובית של מפגש ושיצאו מבי"ס בצורה טובה. יש מי שטוען שזו הדרך לחולל את השינוי.

ש: האם החתך של האוכלוסיה היהודית שמגיעה שונה מהחתך של אוכלוסיה ערבית מבחינה סוציו אקונומית? ומה לגבי הבוגרים של ביה"ס? האם אפשר לזהות את השפעת ביה"ס על הבחירות והדרך שלהם בהמשך?

ת: בהכללה אפשר להגיד שבשתי האוכלוסיות החתך של התלמידים שמגיעים לבי"ס הוא בינוני ומעלה. זו אחת הביקורות שהושמעה כלפי ביה"ס, שלוקחים את האליטה המסוימת משתי החברות ומשכנעים את המשוכנעים וכו'. באופן טבעי האוכלוסיות שנמשכות לסוג אידיאולוגיה כזאת הן בדר"כ גבוהות יותר. אבל מצב כלכלי מעולם לא היה חסם בפני הורים שרוצים לרשום את ילדיהם.

לעניין הבוגרים- זה באמת ה-סוגיה החשובה שאנחנו מייעדים למחקר המשך. יש ארגון בוגרים של ביה"ס אבל הוא לא פעיל במיוחד. המנהלים כן מדווחים ממפגשים עם בוגרים, שיש השפעה לבית הספר ושהבוגרים צומחים להיות אנשים משפיעים ותורמים, אבל לא נעשה מחקר עומק על זה. כמובן שאלת הבוגרים יכולה לענות על האם כל המאמץ הזה מצדיק את עצמו או לא.

כן אפשר לראות שהיום המגמה היא יותר פרגמטית ופחות אידיאולוגית, ולכן יש תופעות של נשירה מהתיכון, בעיקר בקרב יהודים שהולכים לתיכונים אחרים רגילים. הורים רבים מסכימים שהשילוב וההיכרות טובים בביה"ס היסודי, אולם בתיכון כדאי שהילדים ילכו למקומות טובים ולא לביה"ס הדו לשוני שהוא מבחינתם ויתור מסוים על אפשרויות להתפתחות בהמשך.

ש: איך אפשר לקדם את הסוגיות האלו ולעניין יותר הורים בזה? צריך לחשוב על אסטרטגיה חדשנית לרתום יותר אנשים למאמץ הדו לשוני.

ת: התשובה היא תמיד להמשיך לעשות. אסור להתייאש. כל אחד יעשה וימשיך במה שהוא יכול בזירה שלו. כל אדם יכול לקדם דברים, חלק מהסיבות שעזבתי את בית הספר היה כי אני מאמין שהמודל צריך להמשיך מעבר לבתי הספר. היום יש ידע וניסיון ואפשר לשים על שולחן קובעי המדיניות הצעות לבניית מודלים של דו-לשוניות בישראל ובכלל. עמותה לא יכולה להחזיק לבד שינוי כזה – צריך את המדינה.

 

לאירועים קודמים בסדרה

 

האירוע מתקיים בשיתוף קרן נאומן.