פרסומים – מכון ירושלים למחקרי מדיניות

תקציר

שנת פרסום: 1997

מחברים:

כיצד הצליח דיין לגבש את הסטטוס־קוו החדש בהר-הבית? מהו סוד כוחו וכיצד הוא מחזיק מעמד חרף הלחצים לשנותו? מהי עמדתם של הרבנות הראשית, פוסקי ההלכה החשובים וממשלות ישראל בסוגייה הרגישה? מיהן הקבוצות הנאבקות לשינוי הסטטוס-קוו? מה תהיה עמדת הציבור היהודי לגווניו להצעות השונות להתיר תפילת יהודים בהר-הבית, או למסד את האוטונומיה המוסלמית על ההר, בין השאר באמצעות הנפת דגלים מוסלמיים או פלסטיניים על גג המסגדים? שאלות אלה עומדות במרכז חיבור זה, הסוקר בדרך תמציתית את התפתחותו של הסטטוס-קוו החדש בהר-הבית מ-1967 ועד היום.

הקדמה

שאלת מעמדו של הר-הבית איננה רק אחת הבעיות הקשות של הסכסוך הישראלי-ערבי, היא גם אחת הבעיות המורכבות והמסובכות ביותר מנקודת מבט יהודית פנימית, ובנסיבות מסוימות היא עלולה להפוך לאחד מסלעי המחלוקת הפנימיים הקשים שיפלגו את הציבור היהודי בישראל.

מאז כיבושו של ההר ב-1967 ניכרת האמביוולנטיות ביחסם של המדינה והציבור היהודי לגווניו לסוגיית השליטה בהר-הבית. מצד אחד, זהו המקום הקדוש והחשוב ביותר ליהדות, ובו השמיע מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים, בשיאה של מלחמת ששת הימים, את קריאתו המפורסמת ״הר-הבית בידינו״. מהצד האחר, החליט שר הביטחון משה דיין, שעות ספורות לאחר כיבוש ההר, להעביר את סמכויות ניהולו של האתר לוואקף המוסלמי (למעט אחריות ישראלית כוללת על הסדר הציבורי) ולשלול מיהודים את הזכות להתפלל בשטח ההר.

ההתייחסות של קבוצות שונות בציבור היהודי ושל רשויות המדינה לשאלת הר-הבית משקפת את העמדות השונות ביחס לשאלת זהותה היהודית של מדינת ישראל, היחסים בין דת ומדינה ודמותה הרוחנית של המדינה בעתיד הקרוב והרחוק.

לקובץ המלא