הישארו מעודכנים
סגור

תקציר

שנת פרסום: 2002

עורכים:

עמיר אידלמן, אלון טל, ניר בן אהרון

ספר זה בא לתת אכסניה לתשעה מחקרים, שנעשו בתחום המדיניות הסביבתית בשנים 2000-1999‏, והוא מחולק לשלושה שערים: אכיפה סביבתית, תשתיות ומשאבי מים, אתגרים סביבתיים לאומיים. המאמרים והמחקרים המובאים כאן מציגים תמונת מצב בנושאים מרכזיים בהוויה הסביבתית בישראל והם כוללים נתונים והמלצות. 

אכיפה סביבתית: התועלת מאי ציות לחוקים סביבתיים: המקום של ניתוח כלכלי בקביעת קנסות למזהמים, אכיפת חוקי זיהום ים בישראל, שיפור האכיפה הציבורית של דיני איכות הסביבה: הצעות לרפורמה,  ודיווח עצמי – המפתח לשיפור באכיפה סביבתית בישראל.

תשתיות ומשאבי מים: שילוב תשתיות ובניהול משותף של מי תהום: מרעיון למציאות.

אתגרים סביבתיים לאומיים: כדאיות כלכלית כמנוף לצמצום גזי חממה בישראל, עידוד חדשנות סביבתית בתעשייה, ודפוסי נופש בחיק הטבע בשטחים הפתוחים בהרי ירושלים.

עוד על המאמרים:

התועלת מאי ציות לחוקים סביבתיים: המקום של ניתוח כלכלי בקביעת קנסות למזהמים/ אלון טל – כשל באכיפה נובע בדרך כלל מחוסר הרתעה, הנובע מהקנסות הנמוכים בישראל. הניסיון בארה"ב מלמד כי דרך יעילה להעלות את רף הקנסות היא חישוב והצגה של הרווחים שהפיקו המזהמים כתוצאה מביצוע עבירות סביבתיות ושילוב עלות זו בקנס המוטל.המאמר סוקר את הניסיון האמריקאי ומיישם את השיטה במספר דוגמאות של רווחי מזהמים בישראל. הניתוח מצביע על הפוטנציאל ועל המגבלות של מערכת ענישה כזו בישראל.

אכיפת חוקי זיהום ים בישראל/ דורית טליתמן –  המחקר מפעיל כלים אמפיריים במסגרת הערכת האפקטיביות של יוזמת האכיפה הסביבתית ומציג מתודולוגיה ברורה, המאפשרת בחינה כמותית ולא רק התרשמותית, של מערכות אכיפה סביבתיות.

שיפור האכיפה הציבורית של דיני איכות הסביבה: הצעות לרפורמה/ אורית מרום-אלבק ואלון טל – המאמר סוקר בהרחבה את המכשולים המשפטיים להגשת תביעות נגד עבריינים סביבתיים בישראל, את הדרישות המשפטיות הקיימות להגדרת האינטרס הסביבתי ואת זהות הצדדים הרשאים להגיש תביעות. חרף הפוטנציאל העצום של אכיפה על ידי הציבור, המספר הנמוך של תביעות משפטיות מסוג זה מעיד על הקשיים המעשיים והעקרוניים במערכת הישראלית לעומת מדינות אחרות. המחברים מציעים תיקונים לחוק, שיאפשרו להתגבר על מכשולים כספיים וטכניים, המהווים מחסום לאכיפה ציבורית מוצלחת בישראל.

דיווח עצמי – המפתח לשיפור באכיפה סביבתית בישראל/ דורית טליתמן ואלון טל – הכלי המרכזי לקידום האכיפה הסביבתית במדינות המערב הוא ״דיווח עצמי״ של גורמים זיהומיים. ריבוי המקורות הופן את הפיקוח הישיר על גורמים מזהמים למשימה בלתי אפשרית. עצם הלין הדיווח מגביר מודעות ואולי גם הרתעה. הדיווח חשוב על מנת לטפל בזיהום ולמזער את הנזק ככל האפשר. המחברים ממליצים על מדיניות כפולה של "מקל וגזר".

שילוב תשתיות/ ניר פפאי – המאמר מציע שילוב של תשתיות לאומיות כאמצעי לניצול יעיל יותר של הקרקע במדינה. שילוב תשתיות מאפשר שיתוף בקו הבניין וברצועת הדרן של התשתיות, דבר המאפשר חיסכון ניכר בקרקע. המאמר מציע ארבע דרכים לשילוב תשתיות. 

ניהול משותף של תשתיות: מרעיון למציאות/ ערן פייטלסון ושאול ארלוזרוב – המאמר דן באפשרויות ובדרכים לניהול משותף של אקוויפרי ההר על ידי ישראל והרשות הפלסטינית. המאמר מציג כמה אפשרויות לניהול משותף, מעלה נושאים שצריכים להידון בעת קביעת העקרונות לניהול משותף ומפרט את הצעדים הנדרשים להקמת מערן זה ולהצלחתו.

כדאיות כלכלית כמנוף לצמצום גזי חממה בישראל/ נועם גרסל, ניר בקר ודורון לביא – במסגרת פרוטוקול קיוטו ואמנת האקלים, מחויבות כיום המדינות המפותחות להפחית את פליטת גזי החממה משטחן אל מתחת לרמות של 1990. באופן פורמלי, כמדינה ״מתפתחת״, ישראל אינה מחויבת עדיין בהפחתה כלשהי. אך מסיבות מעשיות
ועקרוניות בוחנת המדינה את המשמעויות של חלופות מדיניות, אשד יביאו לצמצום בפליטות גזי החממה. המאמר מסכם את הנקודות המרכזיות שהופיעו בדו״ח המשרד לאיכות הסביבה.

עידוד חדשנות סביבתית בתעשייה/ ניר בן-אהרון וחן לוין – המאמר גוחן את המדיניות הממשלתית לעידוד חדשנות סגיגתית כתעשייה כישראל ומשווה אותה למדיניות הקיימת גמדינות מפותחות. שיעור השקעות המדינה במחקר ופיתוח (מו״פ) סביבתיים בישראל, ביחס לכלל מימון המו״פ הממשלתי, מגיע לכעשירית מהממוצע הקיים במדינות מפותחות (OECD). המחברים ממליצים להגדיר את עידוד החדשנות הסביבתית כיעד של המדיניות הממשלתית ולעצג מדיניות של ״מקל וגזר״ לעידוד חדשנות זו.

דפוסי נופש בחיק הטבע בשטחים הפתוחים בהרי ירושלים/ מנחם זלוצקי – המאמר מסכם סקר מפורט, שנערך באזור הרי ירושלים ובדק את הביקוש לנופש בחיק הטבע ב ־12 אתרי נופש וטיול, בעלי מיקום, נגישות ואפיון שוגים. מהסקר עולה שהרי ירושלים מהווים מוקד לנופש בסופי שבוע ובחגים, בעיקר לתושבי אזור הליבה של ישראל. לכן, לשטחים הפתוחים בהרי ירושלים חשיבות ייחודית במעדן התכנוני של האזור.