תקציר
שנת פרסום: 2015
דורון לביא, טל שוורצמן, עופר מנחם, ענת משה, מורן משה חנציס
ים המלח הוא אתר-טבע ייחודי המושך מבקרים רבים מישראל ומן העולם כולו. בעשורים האחרונים יורד מפלס ים המלח באופן משמעותי מסיבות שונות. כתוצאה מכך מתייבש האגן הדרומי, הרדוד יותר, של ים המלח וממשיך להתקיים כגוף-מים בזכות תעלת-הזנה המוליכה אליו מים מן האגן הצפוני. תעלה זו היא המאפשרת למעשה את קיומם של המלונות הניצבים לחופי האגן ומשמשים מוקד-תיירות עיקרי באזור. בנוסף, כתוצאה מן הפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח, המלח שוקע לתחתית האגן הדרומי של הימה, מעלה את מפלס המים ומאיים להציף את המלונות. הדיון הציבורי, שעסק בערכי נוף וטבע ובתועלות תעשייתיות, כמעט שלא נגע בערך הכלכלי ובתועלת המשקית הצומחת למשק הישראלי מקיומו של האגן הדרומי של ים המלח. עבודה זו מתמקדת בתועלות המשקיות הנובעות מהמשך קיומו של האגן הדרומי כמוקד חשוב וייחודי לתיירות מקומית ובין-לאומית, והיא מצביעה על הקשר המורכב שבין הפעילות התעשייתית לבין הפעילות התיירותית המתנהלת באזור.
כימות התועלות מקיומו של האגם הדרומי של ים המלח כגוף מים, התבצע בשלוש שיטות:
- תועלות שוקיות – בחינת התועלות המבוססות על מחירי השוק. תופסות חלק ניכר ודומיננטי מסה"כ התועלות שנמדדו בעבודה זו (90.4%).
- תועלות לא שוקיות הוערכו תוך שימוש בשתי שיטות:
- הערכת עלות הנסיעה (TCM) המייצרת את שיטת ההעדפה הלגנלית
- שיטת ההערכה המותנית (CVM) על בסיס ההעדפה המוצהרת שבחנה את נכונות הפרטים לשלם בעבור שימור האתר.
- ניתן לראות מה נכלל בכל אחת מהשיטות ומדוע נבחרו בגוף העבודה.
אובדן התועלת בתרחיש התייבשות האגן הדרומי מסתכם ב682 מיליון ש"ח.