נשים (וגברים) במזרח ירושלים: בין מסורת לשינוי

תקציר

האוכלוסייה הערבית-פלסטינית במזרח ירושלים עוברת בשנים האחרונות תמורות, אשר משקפות מעבר מחברה מסורתית-פטריארכלית לחברה החשופה לתפיסות מודרניות ופוסט מודרניות, תוך היחלשות מסוימת של מנגנונים חברתיים מסורתיים. תהליכים אלה הם מורכבים ורבי סתירות, ועוצמתם שונה ממקום למקום ובין חלקיה השונים של החברה. חשוב להדגיש שגם ההשפעות "המסורתיות" משתנות ומושפעות מהנסיבות החדשות ומרוח הזמן. מצד שני, ההשפעות ה"מודרניות", כגון רכישת השכלה גבוהה בקרב נשים ויציאה שלהן לעבודה מחוץ לבית, יוצרות לעיתים קרובות קשיים ואתגרים חדשים, המשפיעים על חיי הנשים (והגברים) ועל חלוקת התפקידים בתא המשפחתי.

עם הגורמים המרכזיים לתמורות ניתן למנות תהליכים פנימיים המתרחשים בחברה המזרח ירושלמית (והפלסטינית בכלל); חשיפה גוברת לתהליכים המתרחשים במערב העיר, בשוק העבודה ובחברה הישראלית; חשיפה רחבה לרשתות החברתיות ולהתפתחויות טכנולוגיות חדשות; וכן מידה מסוימת של ניתוק בין מזרח ירושלים ובין שטחי הגדה המערבית
והרשות הפלסטינית בעקבות בנית גדר ההפרדה. כל אלה הופכים את החברה המזרח ירושלמית למקרה בוחן מיוחד, שמבחינות רבות נמצא בין החברה הערבית בישראל (בעיקר בצפון הארץ) ובין החברה הפלסטינית שבגדה המערבית.

מטרתו המרכזית של מחקר זה – בהמשך למחקרי הקודם: "מסורת, משבר וחידוש בחברה המזרח ירושלמית" – היא להתמקד במעמד הנשים במזרח ירושלים ובתמורות שחלו בו מ- 1967 ועד ימינו. במסגרת זו, נעסוק במגוון תחומים, ובהם: מקומן של נשים בהנהגת החברה הפלסטינית המזרח ירושלמית לאורך השנים; המעמד המשתנה של הנשים בבתי הדין השרעיים, חינוך בנות במערכת החינוך; פניית בוגרות מערכת החינוך ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה, ישראליים ופלסטיניים; מקומן של הנשים בחיי הנישואים ובניהול משק הבית; והסוגייה של תעסוקת נשים, המעסיקה מאוד את קובעי המדיניות ואת הדרג הביצועי הבכיר ברמה העירונית והממשלתית.

לכאורה, אין מדובר בסוגייה מרכזית בהיסטוריה ובהוויה הנוכחית של החברה הפלסטינית המזרח ירושלמית, אשר במשך שנים רבות אופיינה כחברה מסורתית-פטריארכלית שמקום הנשים בה שולי – או ליתר דיוק מושתק – ולכן כמעט שאינו נדון במחקר. ואולם, כמו בתחומים אחרים, גם בנושא זה מתרחשים בדור האחרון, וביתר שאת בשנים האחרונות, שינויים שהשפעתם והשלכותיהם עודן סמויות מן העין. שיעור הגירושים במזרח ירושלים נמצא במגמת עלייה חדה. שיעור הפריון הכולל של נשים ערביות במזרח ירושלים, בדומה למגמה המאפיינת את כלל החברה המוסלמית בישראל ובעולם הערבי, נמצא בירידה: מ- 8.9 ילדים לאישה ב-1967 ל-2.74 ב-2023. נתון זה מצביע על כך שבשונה מבדורות הקודמים, תכנון ילודה ושימוש באמצעי מניעה הפכו מקובלים במשפחה הערבית במזרח ירושלים (במיוחד לאחר הולדת שניים-שלושה ילדים). הירידה בשיעור הפריון מיוחסת במחקר לעיתים קרובות לעלייה ברמת השכלתן של נשים ולנסיבות הכלכליות והחברתיות המשתנות. ואכן, הנשים במזרח ירושלים משכילות יותר מהגברים, רמתם של חלק ניכר מבתי הספר לבנות גבוהה מזו של בתי הספר לבנים, ושני שלישים מבוגרי בתי הספר התיכוניים שבמרחב הפונים ללימודים במוסדות ישראליים להשכלה גבוהה הם נשים.

חלק מהבוגרות של מוסדות אלה, ובראשם האוניברסיטה העברית, השתלבו בשוק העבודה הישראלי בתחומים שונים – בין היתר, בניהול תחומים מרכזיים של תוכנית החומש לפיתוח כלכלי וחברתי במזרח ירושלים (בעקבות החלטת ממשלה 3790 מ-2018) ברמה העירונית והממשלתית, כמו גם בפעילות של ארגוני חברה אזרחית ושל קרנות מקומיות וזרות הפועלות במזרח ירושלים. ועם כל זאת, שיעור ההשתתפות של הנשים המזרח ירושלמיות בכוח העבודה (בגילאי העבודה העיקריים 64-25) עודו נמוך בהשוואה לנשים בחברה הערבית בישראל –30% לעומת 48% בשנת 2024. בניגוד לציפיות של מתכנני תוכנית החומש, רמת ההשכלה הגבוהה של המזרח ירושלמיות לא הביאה לכניסה מסיבית שלהן לשוק העבודה הישראלי ולתעסוקה איכותית. החסמים המקשים על מציאת עבודה – כמו מחסור במעונות יום ובמסגרות לגיל הרך, קשיי נגישות ותפקוד לקוי של התחבורה הציבורית, רמת עברית נמוכה המקשה על השתלבות במקומות עבודה במערב העיר, חששות ופחדים מעבודה בסביבה יהודית (במיוחד בעתות של מתח ביטחוני ומלחמה), אפליה וקיפוח, וכן מאפיינים תרבותיים-מסורתיים של חלקים ניכרים מהאוכלוסייה – כל אלה ניכרים עדיין במציאות החברתית והכלכלית במזרח העיר. במקרה המזרח ירושלמי, הקשר בין השכלה גבוהה לבין תעסוקת נשים התגלה אפוא כסוגייה מורכבת, שלא תמיד מתיישבת עם המודלים הכלכליים המקובלים.

מגמות מנוגדות אלו עומדות במוקד המחקר. כמו במחקרים אחרים העוסקים בהיבטים מגדריים, הדיון בנשים ובמקומן המשתנה בחברה המזרח ירושלמית ילמד אותנו רבות גם על הגברים, על מערכת היחסים המורכבת בין המינים ועל חלוקת התפקידים בתא המשפחתי ובכלל מוסדות החברה. במאמר מ-2019 על הנשים בחברה הערבית בישראל מנתח אריק רודניצקי את השינוי ביחסי הכוח המגדריים בתוכה. לטענתו, עדויות אישיות ונתונים רשמיים מטעם בתי הדין השרעיים בישראל מלמדים על "מהפכה שקטה" המתחוללת מתחת לפני השטח. מסקנתו היא שהאישה הערבייה מאמצת כיום עמדה פרואקטיבית יותר מבעבר, לא מעט בהשפעת תהליכי המודרניזציה והעלייה ברמת ההשכלה בחברה הערבית. השאלה הגדולה שמעלה מחקר זה היא האם ייתכן שניצני תהליך כזה מתרחשים בשנים האחרונות אף בקרב חלקים בחברה המזרח ירושלמית?

התשובה לשאלה מחייבת מחקר נוסף ומעמיק יותר, תוך התייחסות לקבוצות ולשכונות השונות המרכיבות חברה זו, ותוך השוואה לתהליכים שעברו הנשים בחברה הערבית בצפון הארץ. בינתיים, נעלה מספר המלצות ראשוניות וכיווני מחשבה, בעיקר בתחומים של חינוך, השכלה גבוהה ועידוד תעסוקת נשים:
א. סיוע בדרכים שונות להקמת עסקים בבית או בקרבתו לנשים שאינן יכולות או מעוניינות לעבוד הרחק מן הבית. ניצני פעילות בכיוון נעשו בשכונת צור בהר וזכו להצלחה מסוימת.

ב. פתיחת מעונות יום, משפחתונים וגנים מפוקחים ואיכותיים לגילי 3-0 עם תשלומי הורים מסובסדים. זאת כדי להקל על יציאת נשים לעבודה ולהפוך את העבודה למשתלמת יותר. השקעה במסגרות אלו צריכה להביא לשינוי התפיסה המקובלת במזרח ירושלים, ולפיה מעונות היום נועדו לילדי משפחות במצוקה כלכלית וחברתית. יש לעודד גם פתיחת מסגרות לילדי בתי הספר בכיתות הנמוכות בימי ראשון, שבהם המוסדות מושבתים והנשים עובדות.

ג. עידוד נשים לצאת לשוק העבודה לאחר כניסת ילדיהן לגן חובה או לכיתה א' באמצעות פתיתת קורסים ייעודיים להכשרה מקצועית והשמה לנשים בגילאים מבוגרים יותר.

ד. עידוד צעירות מצטיינות, בוגרות בתי ספר תיכוניים במזרח ירושלים, לפנות ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה במקצועות נדרשים בשוק העבודה, כמו הנדסה, מדעי המחשב, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה ומקצועות פרא-רפואיים הנחוצים על כך במזרח ירושלים. כל זאת לצד צמצום הסבסוד ללימודי חינוך והוראה – תחום שבו קיים עודף היצע של בוגרות שמערכת החינוך מתקשה לקלוט.

ה. המשך ואף תגבור סדנאות ותוכניות בבתי הספר (שהתקיימו במסגרת תוכנית החומש) בנושאי העצמת נערות ונשים, התמודדות עם התופעה של נישואים בגיל צעיר (בעיקר נישואי קטינות), הכנה לחיי נישואים, זוגיות מכבדת והורות צעירה. במקביל, יש לעודד בצורה זהירה נערים וגברים להצטרף לסדנאות ולהדרכות בנושאים אלה, תוך פיתוח התאמות של התכנים לאוכלוסייה זו.

ו. הקמת רשת של מעסיקות מובילות מתוך החברה המזרח ירושלמית לקידום ולליווי עסקים בבעלות נשים ומקומות עבודה שיעסיקו נשים. רעיון נוסף בכיוון זה הוא הקמת פלטפורמה דיגיטלית ייעודית לפרסום משרות, רישות עסקי (נטוורקינג) וחיפוש עבודה לנשים.

ז. פעולה זהירה של ארגונים חברתיים ועמותות מקומיות במטרה להוביל מאבקים ותהליכי שינוי בחברה המזרח ירושלמית בתחומים רגישים כמו השכלת נשים, יציאת נשים לעבודה וחלוקת התפקידים בתוך המשפחה הגרעינית, תוך התמודדות עם התנגדות מצד גורמים שמרניים ואחרים.

ח. תמריצים למעסיקים: הגדלת הסיוע על פי תוכניות משרד הכלכלה (באמצעות מט"י – המרכז לטיפוח יזמות) וגופים נוספים (כולל גורמי פילנתרופיה) להרחבת התעסוקה של נשים משכילות, בעיקר במקצועות הנדרשים במזרח ירושלים אשר בהם ההכנסה גבוהה יחסית. סיוע למעסיקים במערב העיר ובישראל בעיצוב מקומות העבודה כ"מרחבים בטוחים" לנשים המזרח ירושלמיות ופעילות הסברתית בקרב העובדים היהודים שתקל על שילובן בעבודה.

ט. יצירת מסגרות לליווי נשים עובדות ומעסיקים בחודשי העבודה הראשונים במקומות עבודה במערב העיר ובישראל כדי להתמודד עם פערי השפה והתרבות, סיוע בנגישות של העובדות המזרח ירושלמית למקומות העבודה באמצעות ארגון הסעות בחודשים הראשונים של העבודה.

אולם מעבר לכל אלה, ההמלצה המרכזית של המחקר היא להעמיק בחקר ובחשיבה על תהליכים חברתיים אלה סביב הסוגיות של חינוך והשכלת נשים, תעסוקת נשים, חלוקת התפקידים בתא המשפחתי, קידום מעמד הנשים וההנהגה הנשית במזרח ירושלים, מתוך תפיסה שאולי דווקא הן יביאו את השינוי. הבנה מעמיקה יותר של היבטים אלה תאפשר לנו – כך אני מקווה – להתבונן על החברה המזרח ירושלמית במבט רענן ומורכב יותר, ולפתח תובנות שיתרמו לגיבוש מדיניות דיפרנציאלית ומשוכללת יותר כלפי חברה זו על גווניה השונים.