הבעיות של מעמד ה'תושבות'

מעמדם של ערביי מזרח ירושלים כ׳תושבים לא אזרחים׳ במדינת ישראל יוצר שורה של בעיות וקשיים מבניים, הן מנקודת המבט של התושבים והן מנקודת המבט של הרשויות הישראליות. מעמד זה הוא אחד הגורמים המרכזיים לאנומליה המזרח ירושלמית – יצירת ריבונות ישראלית ׳חלולה׳ המתייחסת בעיקר לשטח ומתעלמת, במידה רבה, מכ-330 אלף התושבים החיים בו. התייחסות ממסדית בעייתית זו באה לידי ביטוי בזמן האחרון בעומס העצום ובתנאים הבלתי אפשריים השוררים בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה היחידה הפועלת במזרח ירושלים.

מטרתו של מסמך מדיניות זה היא להסביר בקצרה את גלגוליו של מעמד התושבות המזרח ירושלמית מאז 1967 והשלכותיו על חיי היום יום של התושבים; לתאר את הבעיות הקשות שהוא יוצר – בעיקר בתחום שירותי רשות האוכלוסין והביטוח הלאומי; ולבסוף, להציע ארבע חלופות למדיניות ישראלית בתחום מוזנח זה: 

1. המשך המצב הקיים: ׳עסקים כרגיל׳;
2. שיפורים בהיקף גדול ומשמעותי של שירותי רשות האוכלוסין, הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה;
3. חיזוק התושבות: יצירת מעמד ביניים של ׳תושבות מוגנת׳;
4. פתיחת הדרך לאזרחות בפני כל תושב שיבקש להתאזרח (בכפוף לבדיקות ביטחוניות, פליליות ואחרות). 

המסר העיקרי של המסמך הוא שיש להעלות את הנושא של הטיפול בתושבי מזרח ירושלים למקום גבוה יותר בסדר העדיפויות הישראלי, ובהקשר הספציפי יותר – לעורר ולעודד חשיבה רעננה וחדשה בתחומי התושבות, האזרחות והשירותים הממשלתיים הניתנים לתושבי מזרח העיר. שאלת מעמדם של תושבי מזרח ירושלים הערבים-פלסטינים,  והמדיניות הישראלית כלפי אוכלוסייה זו הן סוגיות-מפתח שיקבעו, במידה רבה, את עתידה של העיר ויש להן השלכות מרחיקות לכת על דמותן ועתידן של החברה הישראלית ומדינת ישראל.