המחקר עוסק בתגובותיהם של תלמידים חרדיים לטקסטים תלמודיים שונים שדנים בדילמות הכרוכות במנהיגות. השתתפו בו 93 תלמידים משש כיתות (ה'-ט') במוסדות המשתייכים לחינוך הממלכתי-דתי, והוא בחן את תגובותיהם למעשי מנהיגים שונים – פוליטיים ורבניים – ואת תפיסותיהם לגבי מנהיגות ראויה.

שיטת המחקר מיישמת את עקרונות 'תגובת הקורא' (Reader's Response): שבעה טקסטים מקראיים וארבעה טקסטים תלמודיים הוקראו באוזני התלמידים, ולאחר מכן הועבר לתלמידים שאלון מובנה ביחס לפרשה הנדונה. התשובות לשאלונים נותחו בשיטת הניתוח האיכותנית-פנומנולוגית.

ממצאי המחקר חושפים את תגובות התלמידים למעשי המנהיגים השונים, את האופן שבו הם היו פותרים בעצמם את הבעיות שניצבו בפניהם, את הפערים השונים ('העללות') שהתלמידים מיישבים בטקסטים העמומים ואת התכונות שמאפיינות מנהיג לדעתם. בתשובותיהם אותר שיזור בין תכונות אישיות, מעשים ואמונה באל. הממצא המרכזי הוא כי יחסם של התלמידים כלפי המנהיגים הוא אמביוולנטי, והם מציינים הן נקודות לזכוּתם והן נקודות לחובתם. 

מסקנת המחקר היא שתלמידים חרדיים אינם 'קהילה פרשנית' – קהילה שממַשמַעת טקסטים באופן שיטתי ודומה לנוכח דוֹמוּת ערכית – וזאת בהסתמך על שוני ערכי שאוּתר בתגובותיהם לדברי המנהיגים ולפועלם, ועל כך שהמשמעות שנתנו לטקסטים השונים כללה תגובות הגמוניות ברוח האידאולוגיה של הטקסט ומערכת החינוך לצד תגובות מתנגדות ותגובות המקיימות משא ומתן עם הטקסט. בעוד שמחקרים קודמים טענו כי החינוך החרדי אינו מעודד תלמידים לקריאה פרשנית עצמאית, מחקר זה מוכיח כי חלקם חשו חירות לבקר את המנהיגים ולייעץ להם כיצד לפעול והפגינו  עצמאות חשיבתית לצד קריאה מתנגדת.