מה המשותף בין גבעת שאול, הר הצופים רוממה וקרית מנחם חוץ מהיותן שכונות בירושלים? התשובה היא- בכולן מתנשא לגובה מגדל מים. כמה מתנשא? ובכן, הגבוה ביותר הוא מגדל המים בהר הצופים שנמצא בתוך קמפוס האוניברסיטה העברית וגובהו 55 מטרים, הבינוני הוא בגבעת שאול וגובהו 40 מ' המגדל של קרית מנחם, מגרד את שמי דרום-מערב ירושלים בגובה של 34 מטרים, והנמוך ביותר – שהוא גם הותיק ביותר – ברוממה, גובהו כ-32 מטרים.
 
מגדלי מים הוקמו על מנת לווסת את לחץ המים בנקודות יישוב, אולם כבר מראשיתם הם אינם משמשים למטרה זו בלבד, אלא בכל מקום בו נמצא מגדל מים הוא מהווה סמל היסטורי, מונומנט אדריכלי, נקודת תצפית אסטרטגית וחלק מהמאבק בשליטה על קו הרקיע.
 
מגדל המים בהר הצופים מסמל אולי יותר מהשניים האחרים את השליטה בקו הרקיע, מכיוון שהוא חלק משורת המגדלים ברכס ההרים המזרחי של ירושלים – ביניהם אוגוסטה ויקטוריה וכנסיית העלייה הרוסית. עקב מיקומו וגובהו הוא שימש נקודת תצפית של צה"ל עד שנת 2006, ויתכן כי השימושים האחרים שלו מסבירים את גובהו הרם יותר מהאחרים. בקרית מנחם אופי המגדל הוא קהילתי יותר, ססגוני ועגול. המגדל הוא חלק מסמל השכונה, מתקיימות סביבו פעילויות, ואחת לשנה ביום ירושלים עולים תושבי השכונה לתצפית מהמגדל. לעומת זאת, המגדל ברוממה – שנבנה בימי המנדט הבריטי ליד בריכת אגירה גדולה – שוכן מאחורי גדר גבוהה ואינו ניתן לגישה כלל. 
 
בראש המגדל בהר הצופים מתנוסס סמל האוניברסיטה העברית, בקרית מנחם – סמל עיריית ירושלים, ואילו על המגדל בגבעת שאול אין סמלים כלל; בשנים האחרונות עבר המגדל שיפוץ פנימי וכיום הוא משמש כבית כנסת. נראה שתושבי גבעת שאול מייחסים פחות חשיבות לסמליות של מגדל המים, ובשנים האחרונות מאמצים יותר ויותר את גשר המיתרים כסמל השכונה. גשר המיתרים (אולי מגדל המים המודרני) הוקם גם הוא לצורך סיפוק מענה פיזי, וקיבל משמעויות סמליות ואדריכליות, שעליהן יש מקום לדון בטור אחר…