דגניה הוא הקיבוץ הראשון בישראל, שנוסד בשנת 1910 על שפת הכנרת. בסוף 1947 כבר היו בארץ 145 קיבוצים, ובמהלך 1948 הוקמו 21 קיבוצים נוספים. נכון לשנת 2008 היו בישראל 267 קיבוצים, בהם גרו 126,700 איש, שהיוו 2% מאוכלוסיית ישראל.
מבחינת הפריסה המרחבית של הקיבוצים עולה שמרבית הקיבוצים ממוקמים בפריפריה של המדינה – כמחצית (49%) מהקיבוצים הם במחוז הצפון, ו-24% במחוז הדרום. במחוז ירושלים נמצאים 3% מהקיבוצים בישראל. סמוך לירושלים ישנם 3 קיבוצים: רמת רחל מדרום (קיבוץ זה הוא למעשה מובלעת בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים) וקריית ענבים ומעלה החמישה ממערב. במועצה האזורית מטה יהודה, הממוקמת ממערב לירושלים ישנם 8 קיבוצים (כולל הקיבוצים שצויינו לעיל).
החל משנות ה-90 ולמשך עשור חלה ירידה הדרגתית באוכלוסיית הקיבוצים, אולם החל משנת 2000 חלה עלייה בגודל האוכלוסייה מ-115,300 בשנת 2000, ל-117,700 בשנת 2005 ול-126,700 בשנת 2008. העלייה באוכלוסיית הקיבוצים נובעת מקליטה של חברים חדשים, חלקם בנות ובני קיבוץ, שעזבו אותו בעבר, וחוזרים לגור בו כיום. קליטת אוכלוסייה חדשה בקיבוצים התאפשרה הודות להרחבות בנייה למגורים שנערכו בקיבוצים.
בשנת 2008 היה הגיל החציוני של האוכלוסייה בקיבוצים (שמרביתה אוכלוסייה יהודית) 31 שנה,
והוא היה זהה לגיל החציוני של כלל האוכלוסייה היהודית בישראל, ושל האוכלוסייה היהודית שהתגוררה ביישובים עירוניים.
מזה למעלה מעשור עוברים הקיבוצים שינויים רבים, שעיקרם הפרטה של שירותים, קבלת שכר דיפרנציאלי ושיוך נכסים. כפי שעולה מנתונים שהתפרסמו בשנתון התנועה הקיבוצית, בשנת 2007 25% מהקיבוצים היו שיתופיים, 68% פעלו על פי דגם רשת הביטחון ו-6% על פי דגם משולב. מרבית הקיבוצים השיתופיים נמצאים באזור הנגב והערבה.
מקורות: שנתון התנועה הקיבוצית מס' 6, התנועה הקיבוצית; פויין אברהם, התנועה הקיבוצית, מידע ומספרים 2007, יד טבנקין. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
