בשנת 2010, במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נבדק בהרחבה נושא הבריאות ונאספו נתונים רבים על עישון סיגריות בישראל. כ-1,270,000 איש בגילאי 20 ומעלה דיווחו כי הם מעשנים כיום והם מהווים 27% מהאוכלוסייה בגילאי 20 ומעלה בישראל. 64% מהם גברים ו-36% הן נשים. בירושלים דיווחו כ-105,500 איש כי הם מעשנים כיום, והם מהווים 24% מאוכלוסיית העיר בגילאי 20 ומעלה. אחוז זה נמוך יחסית לתל אביב ולחיפה, בהן מהווים המעשנים 32% ו-29% מהאוכלוסייה בגילאי 20 ומעלה, בהתאמה. בירושלים אחוז הגברים מקרב המעשנים היה גבוה יחסית ועמד על 75% לעומת 55% בתל אביב ו-58% בחיפה.
אחוז המעשנים בירושלים אינו גבוה, אך הירושלמים מעשנים יותר סיגריות ביום. רק 17% מעשנים פחות מחמש סיגריות ביום, לעומת 30% בתל אביב ו-25% בחיפה. 70% מעשנים יותר מ-11 סיגריות ביום, נתון גבוה בהרבה בהשוואה לתל אביב (50%) ולישראל ולחיפה (55%).
הנתונים הראו כי גיל התחלת העישון בישראל צעיר למדי. 64% מקרב בני 20 ומעלה המעשנים כיום התחילו לעשן לפני גיל 18. בירושלים אחוז המתחילים לעשן מתחת גיל 18 עמד על 58%, בתל אביב 65% ובחיפה 67%.
39% מהמעשנים בירושלים כיום מנסים להפסיק לעשן. ירושלמים שעישנו בעבר ציינו שהסיבות העיקריות להפסקת העישון היו: בעיית בריאות או חשש בריאותי (70%), לחץ מצד המשפחה והסביבה (8%) ובעיה אסתטית (6%). פחות מאחוז דיווחו שהפסיקו לעשן בשל ההוצאה הכספית הגבוהה.
ומה לגבי עישון פסיבי? בשנת 1983 נחקק חוק למניעת עישון במקומות ציבוריים וחשיפה לעישון, בין היתר במקומות עבודה. למרות זאת כ-338,000 איש בירושלים, שהם 77% מהאוכלוסייה בגילאי 20 ומעלה דיווחו על חשיפה לעישון במקום עבודתם. מתוכם 45% נחשפים לעישון במידה רבה או רבה מאוד.
מקור: עיבוד לנתוני הסקר החברתי 2010, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
לענבל דורון שלום,
האם ניתן לקבל את מקור הנתונים האלה?
יש לציין, כי היום, 23.11.2011, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הודעה לעיתונות בדבר מחלות כרוניות ותוחלת חיים, ובו חזרה על הנתון שפרסמה הלמ"ס בשנה שעברה, כי שיעור העישון בישראל עומד על 20.3$ בלבד מהאוכלוסיה הבוגרת, והוא משקף ירידה בשנים האחרונות של 16% (עמ'4 להודעה מהיום)
. דברים זהים פרסמה הלמ"ס בדו"ח מפורט על פני החברה בישראל באוקטובר 2011:
http://www.cbs.gov.il/webpub/pub/text_page.html?publ=54&CYear=2009&CMonth=1#5
ובעמ' 223 שם מופיע הנתון של 20.3% בלבד של עישון בישראל –
הרבה יותר נמוך מאשר באמור בכתבה כאן.
אודה איפוא מאד על הבהרת הדברים, בפרט לאחר שבעיתונות כבר מצוטט האמור בכתבה לעיל.
בברכה
עמוס האוזנר
יו"ר המועצה הישראלית למניעת עישון
עו"ד עמוס האוזנר שלום,
תודה על הערותיך והארותיך. אני מניחה שהפער בנתונים נובע ממקורם. הנתונים בכתבה הם עיבוד לנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס שמתייחס לאוכלוסייה בישראל בגילאי 20 ומעלה בלבד. הנתונים לא מתייחסים לחלקם של מעשנים צעירים מגיל 20 באוכלוסייה וכן לא מתייחסים לאחוז הילדים הגבוה באוכלוסייה בישראל. אשמח להעביר לך את לוחות הנתונים המפורטים. אתה מוזמן לפנות אלי בכתובת inbal@jiis.org.il
מסכים אתך, ענבל, לגבי השוני בהגדרות בין המקורות. בפרסום "פני החברה" הנתונים מתבססים על סקר בריאות, שבו המעשנים כללו רק מי שעישן סיגריה אחת לפחות ביום. בסקר החברתי המעשנים כוללים גם את מי שעישן פחות מזה (כ-2%) וגם את מי שעישן, אך לא סיגריות (כ-6% מהמעשנים).
לגבי הגילים – גם בסקר בריאות התייחסו לבני 20+
ענבל שלום,
נהנתי לקרוא את המאמר. מציג בצורה ברורה את עיקרי הנתונים ומשמעויותיהם.
האם עסקת / מתכוונת לעסוק בנושא תכניות הגמילה השונות? לגישתנו, עישון/הפסקת עישון חייב לתפוס מקום רב יותר בשיח הציבורי ובמדיניות הסביבתית והחברתית בהיותו משפיע בצורה כה רבה על בריאות החברה. נשמח לשתף פעולה במתן נתונים למחקר אמין.
דורון זיו, מייסד "שיטת דורון להפסקת עישון".
זיו שלום,
תמיד נשמח לקבל נתונים חדשים, ובמידה ויתאפשר לפרסמם. אתה מוזמן להיות איתי בקשר בכתובת inbal@jiis.org.il
שלום! רציתי להציע, "מניעת עישון". אחי ז"ל היה עובד בוולפסון, רופא לקח אותו למח' של הפגועים, לחדר ניתוחים לראות כמה זפת מוציאים מאנשים… אחרי קיבל את ההלם-שוק האמיתי והפסיק לעשן כבר כשיצא, אחרי 3 קופ' ביום. לדעתי יש להראות בטלויזיה,ובבתי-ספר, עם רשות החולים כמובן, מקרים במציאות, את המצב בשטח ולא רק להגיד העישון מסוכן
או לתת להם לקרוא בגוגול, את נזקי העישון וכך זה יעבוד יותר.
שלום! כידוע לכם, שוק הכרמל מקורה ביריעות, כלומר הוא פחות חשוף לאוויר, שם יש דוכני אוכל בעיקר לחמניות, שהמוכרים שלהם מעשנים על הסחורה.
יש לעבור גם בשווקים.
כ"כ באלנבי 92, דוכן למיצים טבעיים, כשהייתי שם היו 2 נשים, העובדות שם מעשנות על כל המוצרים.
יש לעבור בכל החנויות המוכרו מוצרי אוכל, ולתפוש את המעשנים. פיקוח קבוע.