שעור ההשתתפות בכח העבודה מוגדר כאחוז המועסקים, והבלתי מועסקים המחפשים עבודה באופן פעיל, מכלל אוכלוסיית בני 15 ומעלה. מכאן שאלו שאינם כלולים הם מי שאינם מועסקים וגם אינם מחפשים עבודה. שיעור התעסוקה וההשתתפות בכח העבודה בישראל נמוך יחסית למדינות המערב. ההסבר לכך נעוץ בשיעור גבוה יחסית של בני 21-15 באוכלוסייה. אלו נכללים בכח העבודה אך שיעור ההשתתפות שלהם בכוח העבודה נמוך, משום שרובם לומדים בבתי הספר, בישיבות או משרתים בצבא. ממחקרים שערך בנק ישראל עולה ששיעור השתתפות נמוך בכח העבודה ובשוק התעסוקה בישראל מאפיין בעלי השכלה נמוכה ככלל, וגברים בעלי השכלה תורנית ונשים ערביות בפרט, במיוחד אלו מביניהם שהשכלתם נמוכה. שיעור תעסוקה נמוך אינו מאפשר מיצוי של כושר הייצור של המשק, פוגע ברמת החיים, מרחיב את ממדי העוני ומרחיב את ההוצאה הממשלתית על תשלומי העברה.
בשנת 1966, לפני איחוד העיר, עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים על 54% והוא היה דומה לזה שבישראל – 53%. אולם, עם איחוד העיר, והכללתם של כ-70 אלף פלשתינאים בירושלים, ובשנים שלאחר מכן ירד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ל-48%, ומאז הוא יורד באיטיות, עד ל-45% בשנת 2008. הירידה בשיעור ההשתתפות נובעת, בין היתר, משינויים בהרכב האוכלוסייה ובמאפייניה. קבוצות האוכלוסייה השונות בירושלים – אוכלוסייה יהודית (חילונית, דתית וחרדית) ואוכלוסייה ערבית (מוסלמית ונוצרית) ניבדלות זו מזו בשיעורי ההשתתפות בכח העבודה, בשל מאפיינים חברתיים ותרבותיים.
ומה בירושלים היום? שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בשנים האחרונות (ממוצע לשני 2008-2005) בירושלים (45%) נמוך בהשוואה לישראל (56%). שיעור ההשתתפות בכח העבודה בירושלים נמוך בהשוואה לישראל הן בקרב הנשים (38% ו-51%, בהתאמה) והן בקרב הגברים (52% ו-61%, בהתאמה).
מקורות: בנק ישראל, דוברות והסברה כלכלית (אתר האינטרנט), עיבוד לסקר כח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
