מבין 5.59 מיליון תושבי ישראל (בגיל 20 ומעלה, כמו כל האוכלוסייה אליה מתייחס טור זה), רק 1.84 מיליון מתגוררים בישוב בו נולדו, והיתר (3.75 מיליון) עברו לישוב בו הם מתגוררים — או מישוב אחר בארץ (3.13 מיליון), או מחו"ל, או מיישוב לא ידוע, כך עולה מהסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2018.
המחוזות בהם מתגוררים מהגרים רבים שעברו מישובים אחרים בארץ (כולל באותו מחוז), הם המחוזות הגדולים בישראל — מחוזות המרכז (ש-70% מתושביו הם מהגרים) ותל אביב (68%), ואזור יו"ש (87%). אלו המחוזות המושכים הגירה בהיקף נרחב.
עיקר המהגרים בכל המחוזות, למעט אזור יו"ש, הגיעו מישובים אחרים באותו המחוז (עיקר המהגרים ליו"ש – 46% – היו מירושלים). מבין המחוזות האחרים, עיקר התנועה הייתה בין מחוזות סמוכים — מהצפון לחיפה ובכיוון ההפוך, מהמרכז לתל אביב ובכיוון ההפוך, ומהמרכז לדרום. מבין המהגרים המתגוררים כיום במחוז ירושלים, 34% היגרו מישובים אחרים במחוז; 21% ממחוז תל אביב; ו-14% מיו"ש.
הסיבות להגירה הן רבות ומורכבות, ובמכון ירושלים אנו עוסקים בכך רבות. בסקר החברתי של הלמ"ס נמצא כי הסיבה העיקרית השכיחה ביותר למעבר דירה בישראל היא סיבה משפחתית כגון נישואין או הולדת ילדים. 39% מהעוברים ציינו סיבה זו כעיקרית. סיבות נוספות שצוינו כסיבה עיקרית הן רצון לשפר את רמת החיים (26%), ורצון לגור בדירה משלך (10%).
במעבר למחוז ירושלים הסיבות הבולטות ביחס לישראל היו סיבה משפחתית (44% מהעוברים); רצון לגור בדירה משלך (11%); ולימודים (10%, לעומת 3% בקרב כלל המהגרים בישראל). סיבה בולטת במעבר למחוז המרכז היתה רצון לשפר את רמת החיים, וסיבות בולטות במעבר למחוז תל אביב היו תעסוקה ולימודים.
האם את/ה מתכוונ/ת להישאר לגור בישוב המגורים שלך בחמש השנים הקרובות? לשאלה זו שמונים ושלושה (83%) מתושבי ישראל בגיל 20+ ענו שכן. בירושלים, בתל-אביב ובראשון לציון האחוז היה גבוה יותר (88%, 85%, ו-86% בהתאמה), ובחיפה, פתח תקווה ואשדוד הוא נמוך יותר (76%, 81%, ו-81% בהתאמה).
