מספר התושבים בירושלים כפול ממספר התושבים בתל אביב-יפו, אך במשך שנים רבות היו בתל אביב-יפו יותר כלי רכב פרטיים. הדבר נבע, בין היתר, ממספר גדול יותר של משקי בית קטנים בתל אביב, בהשוואה לירושלים, וכן מהעובדה שמצבם הכלכלי של משקי הבית הקטנים בתל אביב היה טוב יותר והם החזיקו בממוצע רכב אחד לפחות. לפי סקר הוצאות משק הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2019 היו ל-67% ממשקי הבית בתל אביב-יפו מכונית אחת, לעומת 55% ממשקי הבית בירושלים.
אלא שבשנת 2021 התהפכה המגמה. בין השנים 2021-2020 גדל מספר הרכבים הפרטיים בירושלים ב-9,200 רכבים, בעוד שבתל אביב-יפו מספרם הצטמצם בכ-500. וכך, בשנת 2021 היו רשומים בירושלים 231,000 רכבים, לעומת 221,400 רכבים בת"א.
בהשוואה לשנת 2000, מספר הרכבים הפרטיים הרשומים בירושלים גדל ב-113%, בעוד שבתל אביב-יפו מספרם גדל ב-41% בלבד (בישראל כולה חל גידול של 69% במספר הרכבים הפרטיים הרשומים בשנים אלו). בנוסף, בעשור האחרון (2021-2011) חל גידול של 34% במספר תושבי ירושלים המורשים לנהוג ברכב פרטי, לעומת גידול של 20% במספר המורשים לנהוג בתל אביב (באותן שנים גדלה אוכלוסיית בני ה-18 ומעלה בערים אלו ב-20% וב-13% בהתאמה). כלומר, שיעור גבוה יותר של תושבי ירושלים בחרו להנפיק רישיון לרכב פרטי ביחס לשנים קודמות.
כמו כן, מהנתונים עולה שהירושלמים מחזיקים זמן רב יותר בכלי הרכב. בשנת 2021 גילם הממוצע של הרכבים הפרטיים הרשומים בירושלים (9.1 שנים) היה גדול מהגיל הממוצע של הרכבים הפרטיים בתל אביב-יפו (5.8 שנים). לשם השוואה, בשנת 2000 עמד הגיל הממוצע של רכבים פרטיים שהיו רשומים בירושלים על 7.3 שנים, ובתל אביב-יפו הוא עמד על 4.4 שנים. נתון זה מצביע על כך שכיום רכבים נמצאים ברשות משק הבית יותר שנים מאשר בעבר, הן בירושלים והן בתל אביב-יפו.
מקור נתונים: עיבוד מכון ירושלים למחקרי מדיניות לשנתון הסטטיסטי לירושלים
אולי השינוי נובע גם מהעובדה שבת"א, בניגוד לירושלים, תחבורה ציבורית זמינה , כולל מוניות שרות.וזה בנוסף לאופניים וקורקינטים לשרות הציבור.
בהחלט יכול להיות, אם כי שינוי פתאומי כזה יכול לנבוע גם מיציאה של חברה או חברות ליסינג מהעיר