חוות הדעת הוכנה על ידי פרופ' אוריאל ספריאל, האוניברסיטה העברית בירושלים
תהליכי העבר:
תהליכי פיתוח הביאו להתמרת המערכות האקולוגיות הטבעיות למערכות מרעה, ייעור, חקלאות, מים מלאכותיים ועירוניות. תהליכים אלו הביאו תועלות לאדם (כגון אספקת מזון), אך החלישו תפקודים אחרים (כגון: הגנה בפני שיטפונות). המגוון הביולוגי בישראל זכה להגנה טובה יחסית כמו גם זכה לעושר מחקרי ומדעי.
מגמות ההווה:
כבר כיום המערכות האקולוגיות המקומיות אינן מספקות את צרכי האוכלוסייה, מה שמגביר את התלות של ישראל בייבוא מוצרים ביולוגיים (דגנים, בשר בקר, עץ) ממערכות יובשניות בעולם. מערכות אלו נמצאות בלחץ בשל גידול אוכלוסיה ובשל ההתחממות הגלובלית ולכן קיימת אי ודאות באשר לאספקת שירותים. תהליכי הפיתוח בישראל נגסו בגודלן של המערכות הטבעיות, הביאו לקיטוען וזיהומן, במיוחד במערכות החורש, מערכות מים מתוקים וחופים. אובדן מערכות אלו כאמצעי בקרה חושף את ישראל לאירועי קיצון. לחלקן קיימים תחליפים טכנולוגיים אך הם יקרים.
סבסוד מים לחקלאות הניע פיתוח חקלאי באופן שאינו תואם מערכות אקולוגיות, והאספקה המקומית הותמרה באספקה לייצוא ללא התחשבות בערך של שירותי הבקרה של המערכות האקולוגיות לעומת ההכנסות משיווק תוצרי חקלאות בחו"ל. בכל הנוגע לשירותי תרבות (נוף ומורשת) הרי שנוצר ערך רב לתיירות ושימושי פנאי. למרות הצורך של ישראל לשמור על שירותי בקרה ולחזק את העמידות לשינויים היא למעשה פוגעת במערכות הטבעיות המספקות את ההגנה הטבעית.