הישארו מעודכנים

    סגור

    חוות דעת מומחים

    במסגרת פרויקט קיימות 2030, נבחרו מספר נושאים הרלוונטיים לקיימות. מספר מומחים, ממגוון תחומי ידע, נתבקשו לספק את תובנותיהם על תהליכים ומגמות שהתרחשו במהלך 20 השנים האחרונות בישראל. החוקרים נתבקשו להצביע על הסוגיות המרכזיות כיום, ולאפיין את הסוגיות שאיתן ישראל תצטרך להתמודד ב-20 השנים הבאות. המומחים מספקים אוסף של דעות, לעיתים משתלבות ולעיתים סותרות, שמסייעות לקובעי המדיניות לזהות את הסוגיות העיקריות בתסריט מגמת "עסקים כרגיל" ולהצביע על הנקודות בהן נחוצה התערבות.

    חוות הדעת מציגות את התכנים בחלוקה לתהליכי עבר; מגמות ההווה; עתיד: תסריט עסקים כרגיל לצד הצעות לתסריטים חלופיים

    לתחזית קיימות לישראל 2030 המסמך המסכם את הפרויקט

    מסרים עיקרייםתקציר הממצאים מתוך חוות הדעת השונות

    סחר וכלכלה

    חוות הדעת הוכנה על ידי ד"ר דורון לביא, קבוצת פארטו והמכללה האקדמית תל-חי, ותומר אש, קבוצת פארטו.

    תהליכי העבר: 

    המדינה הייתה מעורבת במשק ונתנה עדיפות לבנייה כלכלית ולתעסוקה מלאה ולרב, הן כרגולטור והן כמעסיק, התנגדה להגבלות סביבתיות על חברות ממשלתיות. המשק היה קטן ומוכוון לצרכים מקומיים כגון: בנייה, חקלאות ותשתיות.

    מגמות ההווה:

    המשק הישראלי עבר מייצור מקומי לסחר חוץ המהווה כ-61% מהתמ"ג. כיום (2010), המשק חשוף מאוד להשפעות גלובליות. התמ"ג לנפש עלה ל- 28,000 $. התפתחות שהובלה בשני העשורים האחרונים בעיקר על-ידי טכנולוגיות עילית (היי-טק). תהליכי ההפרטה במשק יצרו הפרדה בין הרגולטור לבין היצרן והמעסיק, מה שמאפשר למדינה, כרגולטור, לקבוע הגבלות סביבתיות ולפעול להטמעת שיקולים של חבות חברתית – סביבתית בשיקולי החברות. השוק הישראלי התאים את עצמו לתנאי שווקים גלובליים (כולל לדרישות ה-OECD) ולתקינה סביבתית בינ"ל. קיימת כיום ריכוזיות גבוהה במשק, במיוחד בענף הבנקאות, אך אין לכך במיוחד השפעה על סוגיות סביבתיות. קיים קשר הדוק בין חדשנות בתעשיות ביטחוניות המובילה גם לחדשנות במשק האזרחי.

    תסריט "עסקים כרגיל":

    עד 2030 הפעילות הכלכלית העולמית צפויה להכפיל את עצמה. המשק הישראלי, כשחקן קטן במערכת סחר גלובלית, חשוף לתנודות. עד היום הוכיח המשק הישראלי יכולת עמידה במשברים והמשך התפתחות. התמ"ג גדל במהלך העשור האחרון ב-20% ומשנות ה-90 בכ-75%. בשנים האחרונות מבחינים בגידול בייצוא כימיקלים ותרופות שלהם השלכות סביבתיות כבדות. לעומת זאת, המעבר מייצור מוצרים למתן שירותים (מה שמאפיין את המדינות המפותחות), עשוי להפחית את העומסים על הסביבה המקומית הנגרמים מהייצור. ללא שינוי המגמות הקיימות, עלייה בתמ"ג לנפש צפויה להתבטא בהגדלת עומסי צריכה ביתית אשר ישפיעו על הסביבה. על מנת להמשיך בעלייה ברמת התמ"ג לנפש,  על המשק ליצור יתרון תחרותי, להימנע מסיכונים ולפתח כושר הסתגלות לשינויים המתרחשים בשווקים הגלובליים כמו גם מעבר לדפוסי צמיחה ירוקה (Green Growth).לאור התלות בהתרחשויות בשווקים הגלובליים, הממשלה תצטרך לנקוט פעולה בכדי לאפשר למשק להיות בחזית החדשנות, כולל בתעשיות הקלין-טק, במיוחד באותם תחומים בהם לישראל יתרון תחרותי ואפשרות למצב את עצמה כמובילה עולמית.

    תסריטים חלופיים:

    • ישראל כמעצמת חדשנות תחייב השקעות רחבות היקף בחינוך במו"פ במרכזי למידה ובקידום חדשנות טכנולוגית ולא טכנולוגית.
    • תחומי צמיחה ירוקה, קלין-טק, התייעלות וחיסכון (בחומרי גלם, אנרגיה, מים, קרקע ופסולת), בעלי פוטנציאל להיות מובילים בשוק.
    • ישראל עלולה למצוא את עצמה בתחרות מול השווקים הגלובליים ולהיות חשופה לסיכונים גם ביחס לייצוא וגם ביחס לייבוא.
    • אם החוב החיצוני של ישראל יגדל, משמעות הדבר שהחוב הוא ירושתם של הדורות הבאים.
    • תסריט לפיו ישראל לא תנקוט באמצעים לעודד חדשנות עלול להביא את ישראל לאבד את מקומה בשווקים הגלובליים ולירידת התמ"ג לנפש.

    למסמך המלא

    קרקע ומרחב

    חוות הדעת הוכנה על ידי אדר' דן סתיו.

    תהליכי העבר: 

    הקרקע נתפשה כמשאב לאומי, המיועד להשגת מטרות המדינה ובראשן השגת שליטה במרחב. הקרקע הוקצתה למשתמשים בתהליך שלמעשה העביר את "הבעלות" על הקרקע לסטאטוס הדומה לבעלות פרטית. קרקעות פרטיות הופקעו לשם מטרות סחירות ולשם מטרות ציבוריות. בעקבות שינוי סדר העדיפות הציבורי, שהתבטא בעתירות משפטיות רבות, הפקעת קרקע כיום מתבצעת באופן מצומצם, רק למטרות ציבוריות מובהקות – בעיקר לתשתיות.

    מגמות ההווה:

    קרקע נתפשת כיום יותר כאמצעי ייצור ופחות כמשאב להשגת מטרות לאומיות. יחד עם זאת, מחירה אינו כולל עלויות חיצוניות לרבות תשלום עבור תשתיות או על נזקים סביבתיים. היעדר תמחור מלא, מקדם מגמה של התרחבות השטח הבנוי על חשבון השטחים הפתוחים, ואינו מקדם התחדשות המרקם העירוני הקיים.

    תסריט "עסקים כרגיל":

    הקרקע תשמש כנכס כלכלי המאפשר פתרון בעיות כלכליות וחברתיות לטווח קצר, ולכן צפויה התרחבות של השטח הבנוי על חשבון התייעלות המרחב הפיזי והמשק ועל חשבון שטחים פתוחים. התחדשות עירונית תתקיים רק כאשר היא מוערכת כ"כלכלית". ללא התחדשות עירונית, מגורים ופעילות מסחרית ותעשייתית עוברים למרחבים מחוץ לערים.

    תסריטים חלופיים:

    • תסריט צמצום קצב ההתרחבות – תסריט שימור המרחב הפתוח והגנה עליו: תגובש מערכת משולבת של תחבורה, במיוחד תחבורה ציבורית, עם עסקים ותעסוקה, במתכונת של שדרה מרכזית מנהריה עד באר-שבע, עם שלוחות ומעגלי משנה. מערכת זו תהווה שלד של המערכת העירונית הארצית – מטרופולין ארצי אחד.

    • צמצום ההתפשטות של הבינוי כרוך בחיזוק הערים והעירוניות, ביישום פרויקט התחדשות עירונית ממבט כלל ארצי, ובהפעלת אמצעים המגבילים פרבור;
    • דיור בר השגה לאוכלוסיות רחבות ייבנה בשיטות ובמערכות מיוחדות וחדשות;
    • תהיה היערכות לאפשרות של גל עלייה או התכנסות בדגש על קליטה בערים;
    • יוגבר השימוש בתת-הקרקע, בין היתר על ידי שינוי בבעלות תת הקרקע.
    • שעור ההתרחבות השנתית של השטח הבנוי יצומצם ל-0.1%-0.05%.
    תסריט צמצום קצב ההתרחבות יכול להשתלב עם תסריטים:
    1. 1. תסריט חיסכון בקרקע בהקצאה לתשתיות, לפיו: 
    • התשתיות ישלמו בגין צריכת הקרקע שלהן,
    • עידוד שילוב תשתיות, בכלל זה במנהרות בתחומי הערים ובפרוזדורים בין-עירוניים.
    1. 2. תסריט שימור ופיתוח, לפיו: 

    שימור המרחבים הפתוחים לא יתבסס על מודל העבר של חלוקת ייעודי קרקע בין שימור לפיתוח, וחלוקה חדה בין סוגי השימור. המודל העתידי צריך ליצור שילוב על-פי תפקודים, במסגרת מרקמים שיתוכננו בדגמים דומים  לשמורות ביוספריות.

    למסמך המלא 

    משק המים

    חוות הדעת הוכנה על ידי שמעון טל, טל יועצים בע"מ, לשעבר נציב המים

    תהליכי העבר: 

    אספקת מים נתפשה כתשתית אסטרטגית להשגת יעדים לאומיים; ניהול מערכת המים התנהל ברמה הארצית; עד שנות ה-90' החקלאות נקבעה כיעד דומיננטי בתפיסה פוליטית של ניהול מערכת המים. תשתיות משק המים (החוקיות, הפיסיות והאדמיניסטרטיביות) הוקמו לאור העובדה וההכרה במחסור החריף במקורות המים ובהחמרתו העתידית של המחסור.

    מגמות ההווה:

    מים נתפשים גם כיום כמשאב במחסור. מטרות אספקת המים הורחבו כיום וכוללות גם שימור נוף ומקורות מים טבעיים כיעדים לאומיים. למים יש גם תפקיד פוליטי במזה"ת ומדינת ישראל צריכה לעמוד בהתחייבויות של הסכמים מדיניים בהם המים הם נושא חשוב במכלול נושאי המשא ומתן. הצבת גבול בניהול משק המים בין קובעי המדיניות ( הממשלה ושריה) לבין הניהול המקצועי השוטף (רשות המים). קידום יעדי קיימות במשק המים באמצעות הגדלת מצאי המים -התפלה ומִחזור קולחים לחקלאות. שימור מקורות המים על ידי מניעת זיהומם ושיקום מקורות שזוהמו. אבטחת מי השתייה על ידי פתוח נהלים ושיטות לאספקת מים חליפית בעת משבר.

    תסריט "עסקים כרגיל":

    תכנית האב למשק המים שאושרה ביולי 2011, מתאימה את משק המים לעבודה בתנאי אי ודאות, כמו ירידה במצאי המים הטבעיים. על פי התנהלות משק המים, אספקת מים לצרכנים עירוניים ותעשייתיים תקבע על פי כללי כלכלת שוק. שימור וקידום יעדים לאומיים (היקף החקלאות ופריסתה, מים לצרכי טבע ופרק המים בהסכמי השלום) יושגו על ידי סבסוד מחירם. הבטחת אמינות אספקת המים לצרכים השונים תושג על ידי ניצול יעיל של האוגר האופרטיבי ומקורות המים הנוספים. תכנון הכפלת פוטנציאל מקורות המים יושג באמצעות התפלת מי-ים, תוך ייעול השימוש באנרגיה ליצורם, ובאמצעות שימוש בקולחים לחקלאות תוך הקטנת סיכוני הזיהום לקרקע ולמי התהום. מעורבות פעילה במציאת פתרונות אזוריים לפתוח מקורות מים נוספים והתגברות על המחסור האזורי. פתוח מקורות מים נוספים (מים פוסיליים בנגב, ניצול מי נגר) ייעשה תוך בחינת כדאיות כלכלית לניצולם. ייעול השימוש במים יושג על ידי ניהול הצריכה וניהול הנגר והניקוז.

    תסריטים חלופיים:

    תכנית האב למשק המים שאושרה הופכת לתכנית פתוח לשנים הבאות

    למסמך המלא

    ראו גם: חבילות מדיניות למשק המים [במסגרת פרויקט SPREE]

    משק האנרגיה

    חוות הדעת הוכנה על ידי ד"ר עמית מור, שמעון סרוסי ומלקולם איינספן, חברת אקואנרג'י בע"מ

    תהליכי העבר: 

    מדינת ישראל היתה תלויה בייבוא דלקים, וסבלה בשל היותה "אי חשמל" ללא חיבור לרשתות בינלאומיות. הפחם נבחר להיות מקור אנרגיה אסטרטגי לייצור חשמל, וננקטו אמצעים להפחתת השפעות סביבתיות בהתאם למקובל באותה תקופה; ייצור החשמל הולכתו וחלוקתו מתבצעים על-ידי חברה ממשלתית (חברת חשמל) שמטרתה אבטחת אמינות אספקת חשמל.

    מגמות ההווה:

    כניסת גז טבעי לשוק האנרגיה סוללת את הדרך לכניסת יצרני חשמל פרטיים,  מהווה שינוי מבני מהותי לישראל ומפחיתה את התלות בייבוא דלקים; היקף הפיתוח של אנרגיה מתחדשת היה עד היום מצומצם מאוד; הושגה הפחתה משמעותית של זיהום אוויר משריפת דלקים לייצור חשמל אך עדיין לא ברור כיצד ישראל תעמוד במחויבות להפחתת גזי חממה.

    תסריט "עסקים כרגיל":

    מחיר הנפט לא צפוי לרדת ולעומתו מחיר הגז הטבעי צפוי לעלות. גז טבעי יספק תוך עשור 70% מצרכי המשק לייצור חשמל ולאספקת אנרגיה למפעלים גדולים. יינקטו צעדים לגיוון מקורות אספקת גז טבעי. למרות ההתייעלות האנרגטית תהיה עלייה בצריכת חשמל ב64% בהשוואה ל-2009. היקף ייצור אנרגיה מתחדשת יגיע  עד ל- 10%. הואיל ומדינת ישראל תישאר "אי חשמלי" ולאור העובדה שבמערכת אספקת החשמל אין ייתור (redundancy) יהיה צורך בגיבוי מקורות אנרגיה על-ידי סולר ומזוט.

    תסריטים חלופיים:

    תסריטים שלפיהם מקורות האנרגיה יגדלו:

    • שמירת רזרבה ארוכת טווח של גז טבעי לישראל באמצעות הגבלת ייצואו;
    • יבוא גז טבעי נוזלי LNG, אחסון והתקנת מתקן רה-גזיפיקציה  בים (מיכלית נייחת או ניידת)
    • העלאת היקף ייצור החשמל  ממקורות אנרגיה מתחדשים ל- 20% מסך צריכת החשמל תוך ייעוד כ-300 קמ"ר בנגב למתקנים סולריים;
    • הקמת תחנות כוח גרעיניות בהספק  של כ- 4  GW ;

    תסריטים לפיהם ההתייעלות האנרגטית תגדל:

    • הקמת רשת חשמל חכמה דו-כיוונית לניהול עומסים, לרבות רכב חשמלי;
    • שימוש בגז טבעי לתחבורה ( ,CNGמתנול);
    • שימוש בדלק מקומי המופק מפצלי שמן לתחבורה ולתעשייה;
    • נקיטת צעדים להשגת 20% התייעלות אנרגטית; 

    למסמך המלא

    מערכות אקולוגיות 

    חוות הדעת הוכנה על ידי פרופ' אוריאל ספריאל, האוניברסיטה העברית בירושלים

    תהליכי העבר:

    תהליכי פיתוח הביאו להתמרת המערכות האקולוגיות הטבעיות למערכות מרעה, ייעור, חקלאות, מים מלאכותיים ועירוניות. תהליכים אלו הביאו תועלות לאדם (כגון אספקת מזון), אך החלישו תפקודים אחרים (כגון: הגנה בפני שיטפונות). המגוון הביולוגי בישראל זכה להגנה טובה יחסית כמו גם זכה לעושר מחקרי ומדעי.

    מגמות ההווה:

    כבר כיום המערכות האקולוגיות המקומיות אינן מספקות את צרכי האוכלוסייה, מה שמגביר את התלות של ישראל בייבוא מוצרים ביולוגיים (דגנים, בשר בקר, עץ) ממערכות יובשניות בעולם. מערכות אלו נמצאות בלחץ בשל גידול אוכלוסיה ובשל ההתחממות הגלובלית ולכן קיימת אי ודאות באשר לאספקת שירותים. תהליכי הפיתוח בישראל נגסו בגודלן של המערכות הטבעיות, הביאו לקיטוען וזיהומן, במיוחד במערכות החורש, מערכות מים מתוקים וחופים. אובדן מערכות אלו כאמצעי בקרה חושף את ישראל לאירועי קיצון. לחלקן קיימים תחליפים טכנולוגיים אך הם יקרים.
    סבסוד מים לחקלאות הניע פיתוח חקלאי באופן שאינו תואם מערכות אקולוגיות, והאספקה המקומית הותמרה באספקה לייצוא ללא התחשבות בערך של שירותי הבקרה של המערכות האקולוגיות לעומת ההכנסות משיווק תוצרי חקלאות בחו"ל. בכל הנוגע לשירותי תרבות (נוף ומורשת) הרי שנוצר ערך רב לתיירות ושימושי פנאי. למרות הצורך של ישראל לשמור על שירותי בקרה  ולחזק את העמידות לשינויים היא למעשה פוגעת במערכות הטבעיות המספקות את ההגנה הטבעית.

    תסריט "עסקים כרגיל": 

    המשך דפוסי הפיתוח יחמירו את הנגיסה במערכות האקולוגיות וקיטוען. אספקת המזון תהיה תלויה יותר ויותר בייבוא ולכן עלולה להיות חשופה לאי ודאות של מערכות אקולוגיות במדינות המוצא. ההתחממות הגלובלית מהווה סיכון למערכות בישראל כגון פלישת מינים זרים, תדירות ועוצמת אירועי שטפונות, אובדן מים, סחף קרקע ושריפה, כשלמעשה למדינה אין יכולת להשפיע עליהן. צפוי תהליך של נטישת המערכות החקלאיות והשבת המערכות הטבעיות על כנן, כמו גם הליך של שיקום מערכות טבעיות כתוצאה מהגדלת היקף אספקת מים מהתפלה והאפשרות להחזיר מים לטבע.

    תסריטים חלופיים:

    תסריטים לפיהם החקלאות אינה מתחרה על מים:
    • ביטול הסובסידיה על מים לחקלאות והחזרת קרקעות נטושות לטבע עקב חוסר היכולת של החקלאות להתקיים על הצריכה המקומית לבדה, ובשל חוסר יכולתה לעמוד בתחרותיות מול תוצרת חקלאית מיובאת;
    • קיימת אפשרות לפיה קידום החקלאות יהיה תלוי פחות במשאבי קרקע (כגון, גידולים בחממות) ויגיע ליעילות השימוש במים במחיר של התפלה;
    • קיימת אפשרות של קידום חקלאות על בסיס מים פוסיליים.
    תסריטים הנותנים עדיפות לשירותי בקרה:
    • מתן עדיפות בתחרות על השימוש בקרקע לטיפוח מערכות אקולוגיות החשובות לאספקת שירותי בקרה מול מערכות אקולוגיות לאספקת תוצרי חקלאות;
    • השבת מערכות חקלאיות ויער נטוע למצב של מערכות טבעיות ייחשב כהליך חיובי שעשוי לתרום לאספקת שירותים אקולוגיים;
    • חיזוק העמידות בפני שינויי אקלים על ידי שמירה על אזורי מעבר אקלימי חד;
    • קידום מגוון ביולוגי כמו חקלאות אורגנית וטבע עירוני;
    • בהסכמים אזוריים עתידיים על אספקת מים תובטח ההגנה על מערכות אספקת המים הטבעיות עצמן.

    למסמך המלא

    פרספקטיבה חברתית על הסביבה

    חוות הדעת הוכנה על ידי ד"ר יעקב גארב, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

    תהליכי העבר:

    מצב הסביבה בישראל נקבע על-פי מס' גורמים: תהליכי הייצור, אווירה כלכלית-פוליטית, מערכות הסדרה ממשלתיות ומעורבות הציבור בתחום הסביבתי. התפיסה הסביבתית שרווחה עד כה הייתה של "אקולוגיה מודרנית" – ההנחה שניתן לשמור על הסביבה על-ידי הפנמת שיקולים סביבתיים במוסדות הפוליטיים והחברתיים. תפיסה זו מתעלמת מניגודים פנימיים וחוסר יציבות במערכות קיימות.

    מגמות ההווה:

    הפנמת שיקולים סביבתיים בתפקוד הממשלתי והעלייה במודעות הציבורית הביאו לתהליך של הפנמת עלויות סביבתיות ולהגברת ההסדרה והאכיפה. גודלה המצומצם של המדינה והמחסור במשאבי טבע, המשאירים מרחב צר לטעויות, הובילו לרמות גבוהות יחסית של חדשנות ועמידות.

    תסריט "עסקים כרגיל":

    המשך התפיסה של "אקולוגיה מודרנית" תוך הפנמה טובה יותר של שיקולים סביבתיים במערכות ההסדרה של המדינה; העלאת מעורבות הסקטור העסקי ופעילות החברה האזרחית; חיזוק הזיקות בין מדע לטכנולוגיה. הערים ידאגו להעלאת איכות החיים על מנת להוות מוקד משיכה לתושבים ולהשקעות בתחומן. למרות הנחלת מדיניות סביבתית, יחול כרסום במשאבים סביבתיים ובשטחים פתוחים, מה שיביא בטווח הארוך להיווצרות עיר-מדינה במרכז ובצפון הארץ. הצטברות של הון כלכלי ורמת צריכה גוברת יהיו הכוחות המניעים שישפיעו על הסביבה בישראל.

    תסריטים חלופיים:

    • תסריטים המאופיינים באי ודאות:

    תסריט מגמת "עסקים כרגיל" מבוסס על ההנחה של יציבות גיאו-פוליטית באזור, של כלכלת שוק תוך המשך תהליכי הפרטה, ולא מביא בחשבון התרחשותו של אירוע קיצון בשל שינויי אקלים, או שינוי היחס לישראל במישור הבינלאומי.

    תסריט חלופי של אי-ודאות, המבוססת על ההנחה שיציבות זו תופר (מסיבה כלשהי) ותביא לאי שקט חברתי.

    • תסריטים של חלוקה הוגנת פנים-דורית:

    בתגובה לאי השקט החברתי יווצרו מהלכים של חלוקה הוגנת יותר של משאבי הסביבה למען הדור הנוכחי (הוגנות פנים-דורית), אך על חשבון שימורם למען הדורות הבאים (כגון: צריכה מוגברת ושחרור קרקעות לבנייה).

    למסמך המלא

    ניהול בר-קיימא של חומרי גלם לתעשייה

    חוות הדעת הוכנה על ידי ד"ר ורד בלאס, אוניברסיטת תל-אביב

    תהליכי העבר: 

    עד לאחרונה לא ניתן משקל לנושא ניהול מחצבים לתעשייה ולא נבחן ניתוק הקשר בין צמיחה כלכלית ופגיעה בסביבה בישראל. באמצע שנות ה-90 החלו מדינות רבות לפעול בנושא באמצעות יצירת כלכלה מחזורית. חומרי גלם חוזרים למעגל הייצור על ידי מִחזור ושימוש חוזר, הפחתת הטמנת פסולת, ועל ידי ייעול השימוש במשאבים: הקטנת כמות חומרי הגלם הנדרשת, הקטנת האנרגיה לייצור ועוד. בישראל, יעילות השימוש במשאבים מוכרת בעיקר בתחום המים, אך רלוונטית לנושאים נוספים כגון אנרגיה ושימוש בחומרי גלם, שם התעשייה בישראל נמצאת בראשית הדרך.

    מגמות ההווה:

    יעילות השימוש במשאבים מתייחסת לנושאים שונים כגון אנרגיה, טביעת רגל פחמנית, חומרי גלם, פסולת, מים, קרקע. כלכלה מחזורית  תופסת את הפסולת ותוצרי הלוואי כמשאב. על מנת להגיע לאחוזי השבה גבוהים של 80-90% יש צורך בפיתוח שוק מִחזור, בחקיקה מתקדמת, סימביוזה תעשייתית, ובקידום עקרונות ייצור וצריכה בת קיימא, כולל שינויים כבר בשלב תכנון המוצרים והשירותים הנצרכים. 

    אחד הנושאים החשובים בתחום זה הינו נושא המינרלים הנדירים (rare earth minerals). נתח עיקרי – 95% מייצור מינרלים אלו, נמצא היום בידי סין, שהחלה להגביל את ייצוא המינרלים על מנת לשמור על תחרותיות. המינרלים דרושים במוצרים חדשניים כגון עבור תעשיית הקלינטק והתקשורת,  בייחוד בהתחשב ברצונה של ישראל לעבור לצמיחה ירוקה ולהפוך למובילה בתחום ה-eco-innovation, green IT, ותחליפי הנפט.

    תסריט "עסקים כרגיל": 

    היעדר מדיניות ממשלתית ברורה באשר לניהול מחצבים לתעשייה מקומיים ומיובאים. שיפור מינימאלי באחוזי השבה ומִחזור והמשך הטמנה. הסתמכות על מהלכים וולונטריים של התעשייה ועל השוק החופשי.

    תסריטים חלופיים:

    קביעת מדיניות כלכלה מחזורית בישראל ליעדים קצרי וארוכי טווח בנושא מִחזור, הטמנה, פיתוח תעשיית טכנולוגיות מִחזור, עידוד סימביוזה תעשייתית, וניהול הסחר במשאבי סביבה מיובאים. התייחסות התמ"ת לנושא מינרלים נדירים וקביעת סדרי עדיפויות למשק הישראלי. בחינת תזרימי חומרים קריטיים על בסיס ביצוע MFA  ויצירת שיתופי פעולה אסטרטגיים עם מדינות הגוש האירופאי, יפן, ארה"ב וכו'. הקצאת משאבים למחקר ופיתוח בתחום טכנולוגיות מִחזור, כימיה ירוקה, התייעלות, וחדשנות סביבתית.

    למסמך המלא

    מדיניות ניהול בר-קיימא של משאבי טבע 

    חוות הדעת הוכנה על ידי צרויה שבח.

    תהליכי העבר:

    ישראל נחשבה למדינה ענייה במשאבי טבע וחומרי גלם ולכן הייתה תלויה בייבוא משאבים. מדינת ישראל כמו גם המנדט הבריטי לפניה נתנו זיכיונות לחברות לשם הפקת מינרלים ואגרגטים: פוספטים, פצלי שמן, מינרלים בים המלח ונקבעו תמלוגים למדינה בגין אותם זיכיונות שהונפקו. ניהול משאבי הטבע התבצע באמצעות הנפקת היתרי חיפוש והיתרי כרייה מטעם המפקח על הנפט והמפקח על המכרות, ללא בחינת ההשלכות הסביבתיות-חברתיות. הסדרת השימוש בקרקע נערכה על-פי אישור תכניות לשימוש בקרקע לאחר בחינת ההשלכות הסביבתיות (החל מ-1982: 'תסקיר השפעה על הסביבה'), נקבעו הנחיות לשיקום מפגעים ולמניעת זיהום. נקבעו דרישות תשלום לשיקום שטחים שנפגעו בשל כרייה וחציבה שהופנו לקרנות ייעודיות לכך: הקרן לשיקום מחצבות (אגרגטים), הקרן לשיקום פוספטים והקרן לשיקום ים המלח.

    מגמות ההווה:

    חלקה של המדינה מהכנסות של הפקת משאבי טבע קטן, מגמה ההפוכה לזו שבמדינות המפותחות כיום. מצבה של  ישראל מבחינת מצאי משאבים השתנה לאור המצאות משאב טבע חדש בעל ערך כלכלי רב (גז טבעי). כיום קיים חשש מפני "המחלה ההולנדית" – פגיעה בכלכלת המדינה בשל הכנסות מהפקת משאבי טבע בעלי ערכים כלכליים. הממשלה דורשת לקבל תמלוגים מההכנסות של הפקת המשאבים מבלי להגדיר את השימוש בהם. בד בבד עולה דרישה ציבורית לצדק חלוקתי של משאבי טבע השייכים למדינה ולא רק ביחס לגז הטבעי.

    תסריט "עסקים כרגיל": 

    ניהול משאבי טבע על-ידי גורמים עסקיים בשל היעדר מדיניות ממשלתית ברורה באשר לניהול משאבי טבע השייכים למדינה, מה שמוביל לקבלת החלטות אקראיות: משאבי ים המלח, פוספטים, שדות גז טבעי, פצלי שמן, מינרלים תעשייתיים אחרים, אגרגטים, חול ים, מים מינראליים. חלוקת התועלות של משאבי טבע על-פי החלטות עסקיות בשל היעדר מדיניות לגבי חלוקת התמלוגים המתקבלים על-ידי המדינה, והיעדר שקיפות של התהליכים וההכנסות.

    תסריטים חלופיים:

    תסריטים לשימוש בהכנסות: הקמת קרן ריבון בדומה לנורווגיה להשקעת הרווחים המתקבלים מהמשאב הלאומי. קביעת יעדים להשקעות בהכנסות למטרות לאומיות ארוכות טווח. אימוץ תקן בינלאומי, כגון EITI – Extractive Industries Transparency Initiative ומדריך ה-OECD לניהול הכנסות ממשאבי טבע.

    למסמך המלא

    צריכה של קבוצות אוכלוסייה בישראל והשלכותיה הסביבתיות 

    חוות הדעת הוכנה על ידי ד"ר יעקב גארב ורון הורן, אוניברסיטת בן-גוריון

    הפער בין טביעת הרגל האקולוגית של מדינת ישראל מחד, ושטח האדמה היצרני בגבולותיה מאידך, גדול בהשוואה בינלאומית, וגדל ככל שרמת הצריכה עולה. מעבר לקנה המידה הלאומי, יש חשיבות לניתוח הצריכה של תת קבוצות באוכלוסייה בישראל והשלכותיה הסביבתיות, אשר אינה מתחלקת באופן אחיד. מחקר זה הינו ניתוח מקדים של הצריכה (ובכך, טביעת הרגל) של משקי בית בישראל לפי קטגוריות חברתיות מרכזיות (כגון הכנסה, מוצא אתני, ומגדר) ולאורך הזמן.

    הניתוח מתבסס על שני מדדים, על פי הוצאות משקי הבית בישראל 1997-2008. המדד הראשון, הוא מספר רכבים למשק בית (תורם חשוב לטביעת הרגל האקולוגית-ישראלית). המדד השני הוא אינטגרטיבי: אינדיקאטור חלופי (פרוקסי) למדד טביעת רגל אקולוגית למקרה הישראלי. בהיעדר לוחות תשומה-תפוקה עדכניים לישראל, המאפשרים גזירה של טביעת הרגל ישירות מקטגוריות צריכה בהקשר הישראלי, נבנה במחקר זה מדד פרוקסי על ידי התאמת 71 קטגוריות צריכה ישראליות למקבילותיהן בבריטניה, אשר להן בוצע חישוב מדוקדק של טביעת רגל אקולוגית ליחידת הוצאה על ידי Wiedmann ואח' (2006).

    המחקר מדגיש את חשיבותה של סוגיית הצריכה וההשלכות האקולוגיות, אבל מזהיר גם מפני טיעונים ליניאריים או חד משתניים פשטניים על אופי הצריכה בתת קבוצה מסוימת. המחקר ממחיש את קווי הניתוח הרבים שניתן לנהל לגבי הדינאמיקה של צריכה והשלכותיה בהקשרים המורכבים של החברה הישראלית.

    למסמך המלא


    קראו גם: חוסן וקיימות

    חוות דעת מומחים: ד"ר רובי רוגל, חברת 'משאבים'.

    למסמך המלא

    להלן השאלות המנחות שהופנו למומחים להתייחסות בכתיבת חוות הדעת:

    מה אנו יודעים על העבר וההווה?

    1. אפיון הסוגיות הסביבתיות העיקריות כיום בארץ בתחומך; במה הסוגיות הללו דומות/שונות מהסוגיות העיקריות בשיח העולמי הגלובלי?
    2. מהם התהליכים המתחוללים בתחומך בעבר הקרוב ועד היום שהשפיעו ומשפיעים על הסביבה בישראל? האם ניתן לצפות אותם ברמת ודאות גבוהה?
    3. מהם הגורמים לתהליכים אלה? האם הם ניתנים לחיזוי? או שאינם צפויים?
    4. אילו תהליכים גיאו-סביבתיים המתחוללים או צפויים להתחולל בעולם/במרחב האזורי (המדיניות השכנות) (כגון: החמרת תנאי בצורת), יכולים להשפיע על הקונטקסט של קיימות בישראל?
    5. אלו תהליכים גיאו-פוליטיים מתחוללים או צפויים להתחולל בעולם ובמרחב האזורי (כגון: חיזוק מעמדן של הודו סין לעומת ארה"ב ואירופה, הסכם שלום או תנאי קונפליקט באזורינו) וישפיעו על הקונטקסט של קיימות בישראל?
    6. מהן ההשפעות של תהליכים אלה (5-2 לעיל) על הסביבה (בעיות/הזדמנויות/פגיעות/יכולת התמודדות/עמידות)? האם הם ניתנים לשליטת הממשל בישראל?
    7. מהן ההשפעות של תהליכים אלה (5-2 לעיל) על איכות החיים/רווחת האדם (wellbeing  )?
    8. האם  המדיניות הנוכחית בישראל כיום מצליחה להתמודד עם הבעיות ולנצל את ההזדמנויות להפחית פגיעוּת וסיכונים ולבנות עמידות/כושר התמודדות עם שינויים (resilience)?

    מה אנו משערים שיקרה בעתיד?

    1. מה צפוי לקרות בעתיד בתחום הנידון? מהן מגמות אפשריות וסבירות? ומה סביר שיקרה לאור זאת (הטוב ביותר שניתן לצפות לו /הגרוע ביותר שניתן לצפות לו), בהתייחס לרמת הוודאות ביחס למגמות והאפשרות של "זעזועים" בלתי צפויים.
    2. מה רצוי לעשות על מנת למקסם הזדמנויות לשינוי וחיזוק העמידות/כושר ההתמודדות (resilience) מול שינויים ודאיים ומול שינויים בלתי צפויים?
    3. מה רצוי לעשות על מנת להפחית סיכונים/פגיעות לשינויים והתגברות על חסמים בעתיד צפוי?