"השלב השני" בפרויקט קיימות עירונית, העמיק מאוד את הקשר שלנו לעשייה המקיימת ברמה המקומית, ומטבע הדברים במיוחד בערים בהן נערכו המעבדות העירוניות שלנו. כשם שהשלב הראשון בפרויקט חידד את הבנת חשיבות הזיקה בין קהילה, שכונה והיכולת לשנות התנהגות של פרטים, כך חיזק השלב השני את ההבנה ששינוי ברמה המקומית נשען במידה רבה על התארגנויות תושבים, אולם גם אלו זקוקות לעיתים קרובות לתמיכה וסיוע של גורמים מתווכים. עוד התחזקה ההבנה שליכולת השיתוף והחלפת ידע ומידע יש חשיבות מכרעת להצלחה והמשכיות של התארגנות תושבים.

במסגרת הפעילות בירושלים נחשפנו עוד ועוד לפוטנציאל הענק הקיים בעיר המיוחדת הזו, בה אנו שוכנים ופועלים, במיוחד בזכות ההתנהלות המיוחדת של עיריית ירושלים המעצימה את המינהלים הקהילתיים. נחשפנו לגורמים רבים ושונים הפועלים ברמה האזרחית והמוניציפאלית בעיר.
יחד עם עיריית ירושלים, קרן ירושלים וההאב הסביבתי-חברתי של הגן הבוטני, העוסק מזה זמן במיפוי כלל ההתארגנויות הסביבתיות בעיר וצרכיהן, נרתמנו למהלך ליצירת פלטפורמה למפגש, החלפת ידע, ניסיון, מידע ודעות בין ההתארגנויות המקומיות בירושלים.

וכך ביום הראשון בחודש דצמבר, יום ירושלמי חורפי נאה, התכנסו למעלה משישים אישה ואיש במרכז המוזיקה גוננים לבוקר מרתק. דברי ברכה נשמעו מפי אריה קינג, מחזיק תיק איכות הסביבה בעיריית ירושלים, ותמיר ניר, סגן ראש העיר ומחזיק תיק התחבורה. את הבוקר פתחה ד"ר אורלי רונן מהמעבדה לחדשנות וקיימות עירונית בבי"ס פורטר באוניברסיטת ת"א, שנתנה קצת רקע תיאורטי מהנעשה בעולם, בדגש כמובן, איך אפשר אחרת, על ועידת האקלים בפאריס שנפתחה יום קודם לכן.

לסרטוני ההרצאות

יוזמות ירושלמיות מקיימות על קצה המזלג

מתוך למעלה מ-70 התארגנויות שמופו בשכונות העיר זכינו לשמוע הרצאות קצרצרות של 10 התארגנויות שהציגו את הפנים המגוונות מאוד של העשייה המקיימת בתחומי העיר, במגזרים שונים ובתחומי עשייה נרחבים. המשותף לכולם היה הרוח, האופטימיות שיש אפשרות לכל אחד ליצר שינוי, חרף העובדה שדרכו של אף אחד לא היתה קלה.

אופיר אלגרבלי סיפר על קיימות ברמה שכונתית בשכונת הקטמונים, ועל המיפוי המקיף של הקיים בשכונה, בתחומי כלכלה, סביבה וקהילה. מיפוי זה בוצע במסגרת פרויקט "קטמונים ירוקה- קיימות לשינוי חברתי", הממומן על ידי הקרן לירושלים, ומלווה בצילומים וסרטונים קצרים בהם אירועים וראיונות עם תושבי השכונה.

אסנת בבלי מ"מהפח ירוק" סיפרה על הדרך הארוכה שעבר פרויקט מיחזור הפסולת האורגנית בגינות הקהילתיות בירושלים, כיצד התגברו על קשיים וחדרו לתודעה. מרתק במיוחד היה לשמוע כיצד גם מצבים שהיו אמורים להיות מרפי ידיים במיוחד כגון אירוע בו עובדי התחזוקה של העירייה ראו במיכל הקומפוסט מטרד סביבתי ופשוט פרקו אותו, הופך, בראיה נכונה, לעוד אירוע של הסברה וגיוס.

סמאח מסארווה מקומיוניטי חברה וסביבה, סיפרה על פעילות סביבתית באגן הקדרון כמנוף לפיתוח קיימות, על תפקידן המכריע של נשים ביצירת שינוי לקיימות, גם ובמיוחד בחברה בעלת מאפיינים מסורתיים כגון החברה הערבית במזרח ירושלים, ועל היכולת להעצים את הפרט אפילו באמצעים קטנים כגון אפשרות לדיווחים טלפוניים על מפגעים סביבתיים בשכונה, כפי שנעשה במסגרת פרויקט  מיני-אקטיב. סמאח ריגשה את כל המשתתפים בדברי הסיום שלה על החשיבות בהמשך הפעילות דווקא בימים אלו בהם סוגיות האקטואליה פוצעות את האפשרות ללכידות חברתית בעיר כמו ירושלים.

מתן ישראלי ממוסללה סיפר כיצד ניתן לחבר בין אמנות, מוזיקה, קהילתיות והמרחב העירוני, על הקשר בין אמנות ליכולת לשנות התנהלות ועל הפרויקטים במרחב הציבורי הירושלמי מתוך המקרה של בניין כלל הידוע לשמצה, פיל לבן בלב העיר שסימל עד לאחרונה את הגרוע שבעירוניות. באמצעות חזון יצירתי, רתימת גופים שונים ונחישות רבה, כעת מהווה בניין כלל בית למוסללה, ויחד עם קבוצות נוספות כגון "בשותף", "קיימותה" ועוד, הופך הבניין לכוורת של קואופרטיבים ועיסוק עירוני בקיימות.

אדי רוזנבאום, רכז תנועת יערות מאכל עירוניים בירושלים, דיבר על האפשרות לגידול מזון בעיר כפתרון המשלב הפחתת עומס על מערכות כדור הארץ (הישענות על גידול מקומי במקום שינוע מוצרים בין יבשות ובין ערים), החייאת קהילות, יצירת נקודות מפגש והחייאת שטחים קטנים הסובלים לעיתים מהזנחה רבה. הוא סיפר על פרויקטים שנמצאים בשלבים שונים של ביצוע בירושלים, כגון יער מאכל בגבעה הצרפתית, וכן בשכונת קרית היובל ברחובות ברזיל ושטרן.

רוני שפיטלניק ממינהל קהילתי לב העיר סיפרה על פרויקט שילוב של פנסיונרים וקשישים בגינות הקהילתיות בעיר. רוני סיפרה על תפקידם החשוב של הפנסיונרים, בעלי ניסיון מקצועי וניסיון חיים רב, שהינם דמויות יציבות בקהילה ובכך מהווים נדבך משמעותי ליכולתה של הקהילה להתארגן ולהתגבש. בקרב האוכלוסייה העירונית במערב, שהולכת ומזדקנת, יש חשיבות רבה במציאת הדרכים לרתום את המשאבים שמביאים איתם הפנסיונרים, על מנת להבטיח ערבות הדדית ולחזק את הקשרים הקהילתיים.

דודו קרני סיפר על הפרויקט המרתק במיוחד של קואופרטיב 'בשותף' הממוקם (איך לא…) בבניין כלל וכל חבריו שותפים בחנות, תורמים בה מזמנם ויוצרים קהילה של צרכנים מודעים חברתית וסביבתית. עוד שמענו על החזון העתידי של בשותף, שכולל כיווני התפתחות חשובים מאד, כגון קואופרטיב רכבים, קואופרטיב דיור וקואופרטיב עובדים. תעלומה אחת לא פתר דודו – מה החליטו חברי הקואופרטיב – האם בחנות ימכרו מוצרים מהחי (דבש, מוצרי חלב) או לא?… את התשובה צריך כנראה לקבל במקום.

אבישי מעמותת "לעבדה ולשמרה לסביבה יהודית" סיפר על ההתנסות המיוחדת בקהילה החרדית, על הדרך שנעשתה על מנת לקרב את נושאי הקיימות והסביבה לקהילה ולהכרה שכל ציבור זקוק לסביבה נאותה במרחב הציבורי שלו. לטענת אבישי, הריחוק של החברה החרדית מהטבע הוא "טעות היסטורית" שיש לתקן. לאור העובדה שהחברה החרדית הינה בעלת נורמות התנהגות מקיימות רבות, כגון שיתוף חפצים ועזרה הדדית, אבישי, כמו רבים אחרים, מאמין כי "זו הולכת להיות הקבוצה המקיימת ביותר". אבישי סיפר על תרגום עקרונות של קיימות וסביבה לשפה "יהודית", כגון פח קומפוסט שנקרא "פח שמיטה". על זה נאמר כי מירושלים תצא תורת קיימות.

זאביק אבינר, מנהל קבוצות פייסבוק קהילתיות בירושלים, כגון קבוצת נחלאות וקבוצת ירושלמים וירושלמיות, הסביר איך בכלל נולדו הקהילות השכונתיות ברשת וכיצד ניתן להשתמש בקהילות וירטואליות לקדם קהילתיות ופעילות שמחוץ לרשת. כך למשל דרך הקבוצות מתייעצים זו עם זה התושבים בנוגע לשלל נושאים, וכן נוצרו התארגנויות רבות כגון דאגה למזון וציוד לחסרי בית במרכז העיר, פניות לשוטרים קהילתיים עקב בעיות של פריצות לבתים, פניות מאורגנות לטיפול המינהלים הקהילתיים ודרכם לעירייה ועוד. מנגד הוצגו גם הצדדים המשעשעים יותר, כגון הסייד-קיק של קבוצת נחלאות- עמוד "פי 1000 יותר נחלאות".

עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע סיפר כיצד נולד פארק עמק הצבאים וכיצד קומץ פעילים מסורים שלא מקבלים "לא" יכולים להוליד פרויקט טבע עירוני של 20 מיליון ₪, במקום שכונת מגדלים מנוכרת, ולמרגלות הפרויקט המפורסם לשמצה ביותר בישראל, הולילנד. עוד סיפר בלבן על עד כמה הפארק ממלא צורך וחלל גדול לכל הקהילות הירושלמיות. אנחנו ניקח עמנו בעיקר את הסיפור הקטן על סרט סימון צהוב דק שמציין "אין מעבר" ועשרות אלפי המבקרים, לכאורה לא שונים מ"הישראלי" שאנו כה מרבים להלין עליו כמי שמשאיר אחריו הרס ולכלוך בשטחים הפתוחים, כולם כאחד מצייתים לסרט ולא מנסים לעבור לצד השני, למרות שאפשר. למרות שהם ישראלים, ובגלל שהם מרגישים שייכים.

בחלק השני של היום ניתנה הרצאה של ליאור גוטסמן מההאב הסביבתי –חברתי של הגן הבוטני. ליאור סיפרה על המיפוי שנערך לקראת המפגש, בו עלתה החשיבות שהמשיבים מוצאים בשיתופי הפעולה שלהם עם המינהלים הקהילתיים בעיר, ועם שחקנים חשובים בחברה האזרחית כגון קהילת ירושלים של החברה להגנת הטבע. ליאור הדגישה שהחיבורים בין ההתארגנויות והארגונים בעיר הם חשובים עשרות מונים מאשר פעילותו של כל ארגון בפני עצמו, והחבירה יחדיו היא שיכולה להוליד שינוי. ההאב הסביבתי חברתי מבקש לספק לארגונים מקום פיזי ללמידה משותפת וליצירת שיתופי פעולה, כמו גם לתת מענה לצרכים שוטפים של ארגונים ואקטיביסטים, שכרגע אין להם מענה. ההאב עובד על מציאת פלטפורמה אינטרנטית לניהול הקשר בין הארגונים בעיר.

לאחר הרצאתה של ליאור עברנו לשולחנות עגולים לדיון על "שותפים לקיימות בירושלים". בשולחנות עלו רעיונות מגוונים לעשייה משותפת, כגון האפשרות שירושלים תקדים את המדינה ותכריז על עצמה כ"עיר ללא שקיות". רעיונות אחרים שעלו נגעו לצורך להעצים את "השידוך" בין העירייה ליוזמות בעיר, ולחבר בין העשייה מלמעלה לעשייה מלמטה בצורה שוטפת. לאורך היום ליוותה אותנו המנחה הגראפית טל קמיל, שהתרשמה מאד מרוח העשיה והאקטיביזם הירושלמי.

אנו מאמינים כי מפגש זה היה הראשון אבל בודאי שלא האחרון. בינתיים ניתן לצפות בתמונות מהמפגש, וכמובן בסרטוני ההרצאות.