ריבונות האל והאדם – קדושה ומרכזיות פוליטית בהר הבית
פרסום מס' 88
סטטוס קוו בתהליכי שינוי: מאבקי שליטה בהר הבית
פרסום מס' 456
הירשמו לניוזלטר של המכון
קבלו מאיתנו עדכונים מפעם לפעם
שנת פרסום: 2015
פרופ' יצחק רייטר, מעוז עזריהו
הפוליטיקה של קבורה מתאפיינת, בין השאר, ביצירתו של פנתיאון לאומי: בתי קברות ואתרי קבורה שהקבורה בהם מעידה על ההכרה במעמדו של המת ובפועלו. כאתר קבורה, פנתיאון לאומי הוא אתר מקודש של הזיכרון הציבורי: הוא משמש מקום לעריכת טקסים לאומיים ויעד לעליה לרגל של מי שמבקשים לכבד את זכרם של הקבורים שם. נוסף על כך, יצירת אתר קבורה המשמש כפנתיאון עשוי גם לתת ביטוי לחזון גאו-פוליטי. המאמר, המתמקד בקבורתו של המנהיג ההודי-מוסלמי מוחמד עלי ג'והר ב-1931, מראה כי קבורתו היוותה הצהרה גאו-פוליטית אשר כוּונה במיוחד למַצֵב את אל-קודס (ירושלים) ואת אל-חרם אל- שריף (הר הבית) כיעדי פולחן וכמרכזי כובד פאן-אסלאמיים. היה זה גם אמצעי לגיוס סולידאריות פאן-אסלאמית ומחויבות למען תושביה המוסלמים של פלשתינה, כמו גם תמיכה במנהיגותו של המופתי הגדול בקרב כלל החברה הערבית-פלסטינית.
קבורת מוחמד עלי בירושלים נתפסה כהפקה פוליטית ואמצעי תעמולה פוליטית מצד המופתי. הקבורה בירושלים, יצרה השפעה גאו-פוליטית אשר השתיקה את האופוזיציה למופתי ומיצבה אותו כמנהיג, חיזקה את הקשר עם מוסלמי הודו, והשפיעה על דעת הקהל הערבי שראתה במעשה זה מכה ניצחת לציונות. אך, קבורתו של מוחמד עלי בירושלים הייתה רק השלב הראשון בתכניתו האסטרטגית של המופתי להפיכתה של ירושלים למרכז ערבי-מוסלמי. בדצמבר 1931, התכנס בירושלים הקונגרס האסלאמי הכללי. הקונגרס הביע את תמיכתו במנהיגות המופתי ותוכניותיו לגבי ירושלים. בפועל, תכניתו הגרנדיוזית של המופתי להקמת 'מרכז אסלאמי' בעיר לא התממשה: עקב מסע כושל לגיוס תרומות, בא גם הקץ לחזונו לבניית האוניברסיטה האסלאמית. בהסתתרו מאחורי דלת סגורה ומשולל פונקציות טקסיות דתיות, קברו של מוחמד עלי והפנתיאון המוסלמי-ערבי שיצר המופתי בשולי אל-חרם אל-שריף לא הפך, בסופו של דבר, למאפיין בולט באזור הקדוש בו שולטים כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא.
הסכסוך ותהליך השלום הישראלי - פלסטיני