למדיניות של הרשות המקומית יכולת השפעה גדולה על היקפי ההגירה בהשוואה למרכיבי הגידול האחרים, ריבוי טבעי ועלייה, שיכולת ההשפעה עליהם קטנה יותר. אי לכך הרשויות המקומיות משקיעות משאבים רבים בפיתוח מגורים, מסחר, שירותים ותשתיות לטובת תושבי העיר, ולמשיכת אוכלוסייה חדשה.

מזה כ־ 40 שנה נערכים במכון ירושלים למחקרי מדיניות מחקרים בנושא הגירה מירושלים ואליה. החל משנת 2012 נערכים במכון מחקרי הגירה במסגרת ׳תוכנית מרום׳ לפיתוחה הכלכלי של ירושלים, ומשנת 2017 במסגרת תוכנית ההמשך — ׳תוכנית היובל׳.

מחקרי מכון ירושלים בנושא הגירה עד היום כללו שני סוגים:

1. מחקר כמותי שהתבסס על נתונים קיימים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ״ס) ובחן את היקפי ההגירה, לפי מגוון משתנים, ביניהם: מחוזות, יישובי יעד ומוצא, גיל המהגרים, שכונות מוצא וכו׳.
2. מחקר התנהגותי שהתבסס על איסוף נתונים עצמי, באמצעות שאלונים שנשלחו למדגם של מהגרים. במחקר זה נשאלו המהגרים גם על מאפייניהם וגם על הסיבות להגירה — סיבות הקשורות ליישוב המוצא ממנו היגרו וסיבות הקשורות ליישוב היעד אליו עברו.

החידוש במחקר ההגירה הנוכחי:

המחקר הנוכחי ייחודי בכך שהוא כולל ניתוח רחב יותר של מאפייני המהגרים. בשנת 2018 , הוזמנו מהלמ״ס, לראשונה, נתונים חדשים שאפשרו לבחון את מאפייני  המהגרים לירושלים וממנה. נתונים אלו כללו מידע על מהגרים בני 18 ומעלה, לפי סוג בית הספר התיכון האחרון בו למדו (ממלכתי, ממלכתי־דתי, חרדי, ערבי), ומיקומו (בירושלים או מחוצה לה), מצבם המשפחתי והשכלתם (התעודה הגבוהה ביותר). הנתונים הללו אפשרו ללמוד יותר לעומק על מאפייני המהגרים — לאיזה מגזר הם שייכים (חילוני, דתי, חרדי או ערבי), מהי השכלתם, מה היקף העזיבה של מהגרים שלמדו בירושלים בתיכון, בהשוואה לאלו שלא למדו בה בתיכון ועוד.