הישארו מעודכנים
סגור

תקציר

שנת פרסום: 2019

ידיים אובדות:
המחסור בהון אנושי להיי-טק בירושלים ובישראל – ניתוח והמלצות לשוק התעסוקה ולמערכת החינוך וההשכלה

המחסור בהון אנושי מקצועי ומיומן לתעשיית ההיי-טק, שהפכה לעמוד התווך של המשק ולסמל ההצלחה של הכלכלה הישראלית, מוערך בכ 12- אלף מהנדסים ומתכנתים וצפוי עוד לגדול בשנים הקרובות. 
בירושלים מדובר באתגר משמעותי – עם אוכלוסיות שבאופן מסורתי ממעטות להשתלב בתחום; ריבוי של חברות קטנות ובינוניות, נעדרות אמצעים להכשרת עובדים  חדשים, ומספר חברות גדולות, בדגש על מובילאיי ורפאל, המדווחות על צורך עתידי גדל בעובדים. לפי הערכה, התחזית לגידול במשרות הפנויות בירושלים עומדת על בין 2,800 ל- 4,500 משרות בחמש השנים הבאות. המחסור בעובדים בירושלים מורגש בעיקר במשרות שבראש הפירמידה: חוקרים־מפתחים ואלגוריתמיקאים.

נתוני שכר בהיי-טק בירושלים לעומת תל אביב

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 1 לשנת 2017 , השכר הממוצע לשכיר בהיי־טק בירושלים עמד על 15,000 ש״ח לעומת 23,700 ש״ח בתל־אביב. נתון זה מייצג את  השכר של כלל המועסקים בענף ההיי־טק ולא רק עובדים מקצועיים. כלומר, השכר מחושב גם עבור עובדים לא מקצועיים ובכלל זה, מזכירות, עובדי תחזוקה וכו׳. לפיכך, ניתן להניח כי בירושלים מועסקים יותר עובדים לא מקצועיים בהשוואה לחברות בתל אביב. הסבר חלקי נוסף להבדל ברמות השכר טמון בכך שרמות השכר בירושלים, נמוכות יותר גם עבור מהנדסים בתעשייה.

היתרונות של ירושלים: מתוך המלצות המחקר

במחקר זה עמדנו על הקשר ההדוק בין היצע ההון האנושי לתעשייה לבין שרשרת החינוך שמובילה אליו, ביחס למגוון המקצועות הרחב שבתחום, המצריכים מיומנויות וכישורים מיוחדים. לירושלים כעיר אקדמיה יש יתרון יחסי: ממוקמים בה מספר מוסדות אקדמיים מובילים, שהם בין מנועי הצמיחה הכלכליים שלה. על מנת להגדיל את ההון האנושי להיי־טק יש להשקיע בהרחבת תוכניות ומסלולי לימוד של מקצועות הרלוונטיים לתעשייה. החלטות בנושא זה התקבלו במסגרת תוכנית החומש של המל״ג, אך לא  לקחו בחשבון את מערך המכללות.

בטווח הארוך, הפוטנציאל הגדול של ישראל בכלל ושל ירושלים בפרט טמון בקבוצות אוכלוסייה שלא פונות היום למקצועות הרלוונטיים לתעשייה — נשים, ערבים וחרדים. הקו המנחה בפתרונות לאוכלוסיות אלו ברמה העירונית הוא התאמה תרבותית־חברתית ויצירת מסגרות לימוד מאפשרות. 

עבור בוגרי מוסדות אקדמיים שלא למדו את מקצועות ההיי־טק, הן מקרב האוכלוסייה הכללית והן הערבית והחרדית, יישום מודל של קורסי הכשרה בדומה לבוטקאמפ עשוי לאפשר השתלבות בתעשייה ולתת פתרון למחסור בעובדים במשרות מהרמה הנמוכה יותר בפירמידה (שלישית ומטה). בירושלים פועלות מעט תוכניות מסוג זה, ולכן פתרונות
כתמיכה כספית במימון הכשרת עובדים עשויים לתת מענה לחברות בעיר.

חסם נוסף שזוהה הוא רמת המתמטיקה, כאשר איכות ירודה של לימודי חשבון כבר בגיל צעיר עלולה למנוע השכלה גבוהה. בעיה זו חריפה יותר בקרב אוכלוסיית הערבים והחרדים. תוכניות המחברות בין האקדמיה לבתי ספר בעיר בהקשר של תגבור לימודי מתמטיקה וחשיפה ללימודים גבוהים עשויות לשפר את הישגי התלמידים. בנוסף, לאורך השנים חלה ירידה של כ־ 40% במספר התלמידים הלומדים מקצועות טכנולוגיים בתיכונים בירושלים. הגדלת היצע הלימודים הטכנולוגיים עשויה להגדיל את מספר התלמידים שיבחרו להמשיך ללימודים טכנולוגיים גבוהים.