תרומות בלוג צור קשר English
מכון ירושלים ללימודי ישראל
דף הבית    אודות   ההיסטוריה שלנו
אודות
אודות המכון
הישגים
תכנית עבודה
הדו"ח השנתי
אולם טדי קולק
מפת הגעה
ההיסטוריה שלנו
ההיסטוריה שלנו


לפני למעלה משלושה עשורים הזמין פרופסור דוד עמירן את הגברת אורה אחימאיר, להקים עימו את מכון ירושלים לחקר ישראל. להתחלה היו מאפיינים מובהקים של סטארט אפ- להקים מכון שיוקדש לחקר ירושלים,  מעט כסף,  מענק חד פעמי של איל העיתונות אקסל שפרינגר, נכונות להסתפק במועט, ברבע משכורת ובשני חדרים, צניעות יתרה - אימוץ הציוד והריהוט שהאוניברסיטה העברית השליכה, שפע של רצון טוב מצד אנשי ציבור שנמנו עם צוות ההקמה ואהבה גדולה לירושלים, שהייתה המכנה המשותף לכל מי שעמד ליד העריסה. כדרכו של סטארט אפ, לא היה ברור מה חזק יותר, הדחיפה של בעלי הרעיון או המשיכה של השוק הזקוק למכון כזה. הוגה הרעיון של הקמת המכון היה ראש העיר טדי קולק. מסירותו לעיר וההכרה בבעיות הסבוכות והמיוחדות רק לה הביאו אותו למסקנה, שירושלים זקוקה למכון מחקר אקדמי ומקצועי, אשר יבקר את הממסד, יציע רעיונות ופתרונות ויהיה מאגר של ידע על העיר. כמו במוסדות חשובים אחרים שהקים בירושלים פעל קולק לבנות מוסד שתהיה לו המשכיות וחיוניות וגייס למען הרעיון את טובי הכוחות. ואכן, עם אנשי הציבור שהתנדבו לפעול לצדו של קולק במשך שנים ארוכות היו פרופ' יהושע פראוור ז"ל, נשיא האוניברסיטה העברית אברהם הרמן ז"ל,  מנכ"ל, משרד הפנים חיים קוברסקי ז"ל, סגן נשיא בנק לאומי ברוך יקותיאלי ז"ל ופרופ' יורם בן פורת ז"ל נשיא האוניבסריטה העברית, וייבדלו לחיים ארוכים, פרופ' יצחק אנגלרד , פרופ' יהושוע בן אריה, גב' רותי חשין, פרופ' רות לפידות, פרופ' משה סיקרון ופרופ' אריה שחר. כולם תרמו תרומה גדולה לבניינו ולניהולו של המכון.  ראויה במיוחד תרומתם של אייב הרמן ז"ל ויהושע פראוור ז"ל שראו במכון ילד טיפוחים והשקיעו בו באהבה מזמנם וממרצם יחד עם הקפדה ודרישה להצטיינות. כך עד יומם האחרון .

רעיון ההתמחות בירושלים ובחירה מודעת בירושלים כ"נישה" המיוחדת שלנו התקבל על דעת הכל . השתתפותו הפעילה והנלהבת של ראש העירייה, דאז טדי קולק, חיברה את המכון מן הרגע הראשון לתחומי העשייה והתכנון של העירייה .במתח (שהלך הצטמצם עם השנים) בין דרישות המחקר האקדמי ובין צרכים של קובעי מדיניות גברו נושאי המדיניות על הנושאים התיאורטיים והאקדמיים . היה לכך מחיר : קשה היה למצוא בין אקדמאים שביקשנו  לגייס את מי שיעדיפו מחקרי מדיניות על מחקר היסטורי או תיאורטי. התגמולים האקדמיים, כך הסבירו לנו, טובים יותר למי שמשקיע בתיאוריה ובהיסטוריה .  מדיניותו  המקורית של מכון ירושלים להתמקד בירושלים עמדה למבחן כאשר קרן רבסון בניו-יורק הפכה למשענת הכלכלית העיקרית של המכון ב- 1981, והתנתה את תמיכתה בביצוע מחקרי מדיניות על מדינת ישראל כולה . בצומת זה פרשו כמה מחברי ההנהלה, והחל מעבר ממצב של יזמות לעבר מיסוד ובינוי של דפוסי פעולה. הקרן ביקשה לעודד את הקמתו של מכון מדיניות נוסח מכון "ברוקינגס" האמריקני ובחנה כמה מכונים. היא בחרה ב"מכון ירושלים" הצעיר משום שאיתרה בו פוטנציאל של חדשנות, ומשום שהתרשמה מן היכולת שהציג בפעולותיו הראשונות. תמיכת קרן רבסון פתחה עידן חדש. היא נתנה למכון בסיס לפעילות עצמאית שאינה קשורה לממסד ואפשרה לו להמריא ולעצב את עצמן על פי תנאי הזמן והמקום.  הקרן הייתה מנוף שהקפיץ באחת את פעילות המכון והפך אותו מגורם תלוי ודל אמצעים לגוף בטוח בעצמו,  המסוגל לתכנן את מהלכיו למשך שנים אחדות ולפתח את הפוטנציאל שלו. הקרן התגלתה כתומך אידיאלי :מצד אחד ליברלית ובלתי מתערבת בבחירת נושאים, באופני הפרסום ובדרכי הפעולה. ומצד שני, מתעניינת ומעורבת, קשובה לבעיות בכל עת ומעודדת לנקוט עמדות אמיצות ועצמאיות. נשיא הקרן,  אלי אוונס, ביקר במכון אחת לשנה לפחות. הנהלת קרן רבסון ביקרה במכון פעמים אחדות למפגשים ולדיונים עם חוקרים ועם הנהלת המכון . הנהלת הקרן וראשיה מגלים התעניינות רבה בתכנים ובתחומי הפעילות של המכון ויחס חיובי ואוהד לאופן ניהולו. יש לציין במיוחד את תרומתו האישית של נשיא הקרן אלי אוונס ,המתבטאת באהדה ובהתעניינות.  סקרנותו האינטלקטואלית ורצונו הכן לעזור הטביעו חותם והשפיעו רבות על המכון.

פעם בחיים או פעם בעשרים שנה בחייו של מכון מחקר הוא פורץ לקדמת הבמה, ועבודתו מתקבלת כמצע היחיד או המרכזי בדיון בינלאומי בעל חשיבות לאומית עליונה, כך אירע לדוח המסכם על עתיד השלום ועל עתידה של ירושלים, של צוות החשיבה שלנו אשר ראה אור בתזמון מופלא כשבוע לפני שנשיא ארצות הברית ביל קלינטון, כינס ועידת פסגה אמריקאית- ישראלית-פסלטינית בקמפ דיוויד. הדוח שהיה בידי כל קובעי המדיניות בקמפ דיוויד קבע את מסגרת הדיון , אחד מחברי הצוות, ראובן מרחב, הוזמן להצטרף למשא ומתן, והמכון התבקש להגיש מפות, הצעות ורעיונות במהלך הפסגה, התקשורת המקומית והעולמית גילתה עניין רב ועטה על המכון בהדגישה את התפקיד המיוחד שממלא מכון מחקר בתהליך מדיני קריטי. במשך כחודש כיכב המכון בידיעות עיתונאיות, ברשתות טלוויזיה עולמיות ובידועים שבעיתוני העולם. במשרדי המכון יצאו ובאו צוותי טלוויזיה מכל רחבי תבל. חברי צוות החשיבה חשו סיפוק נדיר על שעבודתם אשר הוצנעה במשך שנים רבות ממלאת את התפקיד שעליו חלמו .
השבר ביחסי ישראל והרשות הפלסטינית לאחר פסגת קמפ דיוויד אשר הסיג את ההתדיינות הפוליטית ודחה את ההתייחסות לשאלת ירושלים לזמן בלתי ידוע, לא גרע מן החשיבות ומהרלוונטיות של דוח צוות החשיבה.  הדוח שעוסק בבנייה ובניתוח של אופציות לפתרון שאלת ירושלים מביא בחשבון תסריטים של פרצי אלימות ומתייחס לגורמים השונים בעלי האינטרסים המנוגדים העלולים לפעול בדרכים אלימות. לדעתנו, עתיד הדוח להיות רלוונטי בכל תסריט עתידי, בזמני רגיעה ובימים סוערים כאחד . העובדה שהקדים את זמנו ובא לעולם כאשר הקברניטים והפוליטיקאים לא היו בשלים לעסוק בו ,אינה גורעת מחשיבותו ומעובדת היותו פורץ דרך. 
 
כאשר מסכמים שלושים שנה בכנות וביושר חייבים להתייחס נם לאכזבות ולתסכולים. בראש ובראשונה צריך להודות בשחיקה ובתסכול הכרוכים במאבק המתמיד על גיוס תקציבים ועל השמירה על איזון תקציבי מול שפע הרעיונות והצרכים והמאוויים. תסכול אחר נובע מן המאבק על גיוסם של חוקרים מצטיינים והמאמץ לשמור על הטובים שביניהם במסגרת המכון. בגלל התחרות הגוברת בין מכוני המדיניות אירע לא אחת שחוקר,  אשר קנה לו שם כמומחה בזכות עבודותיו שנעשו במכון, נרכש על ידי מכון אחר או על ידי גורם ממסדי כלשהו. התהליך הוא טבעי  בחברה חופשית ומודרנית, אבל שובר לב.
מאכזב ומתסכל לשמוע על החלטות מדיניות שהיינו יכולים לתרום להן, אילו היו הפרסום או מסמך הרקע שלנו בידיהם של מקבלי ההחלטות בזמן. מאכזב ומתסכל פי כמה הוא מצב שההמלצות שלנו מגיעות ליעדן במועד הנכון ,אבל אינן מיושמות. ישנן תוצאות אשר היו עשויות להימנע לו קיבלו את האמירה המפורשת שלנו בעיתוי הנכון : החוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה,  השתהות המהלכים לחיזוק ירושלים לפני הכניסה למו"מ  עם הפלסטינים, אי-מניעת הגירתם של הצעירים והמשכילים מירושלים ועיוות רעיונות למתכונת הוגנת להסדר יישוב הבדווים בגנב.  תכליתו הראשונה של המאמץ שלנו היא ליצור דבר בעל ערך.  במאזן ארוך טווח, המכון החשוב והמשפיע הוא המכון שצבר מוניטין בזכות תוצרים שערכם עומד וקיים מעבר לנושאים שעלו לשעה לסדר היום הלאומי. אנו נבחנים בטיב המלאכה ונעמוד במבחן בזכות איכות המחקרים והצלחתם בהשפעה על המדיניות.
 

מתוך המאמר "מכון מחקר נולד", מאת: אורה אחימאיר, המנהלת המייסדת של המכון.


חיפוש מתקדם
©כל הזכויות שמורות למכון ירושלים לחקר ישראל תנאי שימוש יעוץ על ידי InTv.co.il בניית אתרים ICS