תושבי ירושלים מתגוררים בצפיפות דיור ממוצעת (נפשות לחדר) גבוהה יותר מאשר תושבי ישראל, אך לא בהרבה. צפיפות הדיור היא מספר הנפשות במשק הבית, מחולק במספר החדרים בבית.
בקרב משקי-הבית היהודיים בירושלים, צפיפות הדיור הממוצעת היא 0.96 נפשות לחדר, לעומת 0.84 בקרב משקי-בית יהודיים בישראל. רוב משקי הבית היהודיים מתגוררים בצפיפות ממוצעת של נפש אחת לחדר או פחות, הן בירושלים (72%) והן בישראל (78%). ההפרש בין הצפיפות בירושלים לזו שבישראל נובע בעיקר משיעור גבוה של משקי בית המתגוררים בצפיפות גבוהה של מעל 2 נפשות לחדר בירושלים – 6%, לעומת 1.6% בישראל. על-מנת להבין את הנתונים כדאי לשים לב שבירושלים שיעור משקי הבית היהודיים הגדולים הוא אמנם גבוה, אך בנוסף לכך קרוב לחצי ממשקי הבית היהודיים בעיר (48%) הם בני 1-2 נפשות. (כל הנתונים מתייחסים לשנת 2006).
בתל-אביב – יפו ובחיפה צפיפות הדיור הממוצעת של משקי הבית היהודיים נמוכה, ועומדת על 0.74 נפשות לחדר, נתון הנובע בין היתר מריבוי משקי-הבית הקטנים בערים אלו.
בקרב משקי-הבית הערביים צפיפות הדיור הממוצעת גבוהה יותר מאשר באלו היהודיים, וגם בקרב מגזר זה, היא גבוהה יותר בירושלים מאשר בישראל. צפיפות הדיור הממוצעת בקרב משקי-בית ערביים עומדת על 1.93 נפשות לחדר בירושלים, ו-1.41 בישראל.
מהנתונים עולה כי בקרב המגזר הערבי דפוסי המגורים בירושלים ובישראל שונים מאוד זה מזה, ובעוד שבירושלים רוב משקי-הבית הערביים (54%) מתגוררים בצפיפות גבוהה של 2 נפשות לחדר ומעלה, הרי שבישראל שיעורם הוא רק 25%. אחת הסיבות היא מחירי הדיור בירושלים, המכתיבים הצטופפות, לעומת ישובים קטנים יותר, רובם בעלי אופי כפרי, המאפשרים רווחת דיור גבוהה יותר. סיבה אחרת היא משקי הבית הגדולים בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים. 47% ממשקי הבית הערביים בעיר הם בני 6 נפשות ומעלה, ורק 13% בני 1-2 נפשות.
צפיפות דיור של משקי-בית ערביים, 2006
מקור: משקי-בית – תכונות כלכליות וצפיפות דיור, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
