נהוג לחשוב שבשכונה בה אני מתגורר יש מצוקת חניה קשה. מצד אחד, אני מוצא את עצמי מחפש חנייה במשך כ-20 דקות ואף יותר, אך מצד שני, כאשר אני לבסוף מתייאש ממציאת חנייה קרובה, ומתרחק מעט, אני מוצא חנייה בקלות בחניון חופשי. בדקתי, והמרחק מהחניון הביתה הוא כ-250 מטר בלבד (אך כולל עלייה במדרגות). לאחרונה אני פשוט נוסע מראש לחניון החופשי, ועד כה תמיד היו בו מקומות פנויים. כך אני גם מרגיש שהשארתי את המקומות הקרובים למי שמתקשה בהליכה או בעלייה במדרגות. המצוקה הקשה היא פונקציה, כך מסתבר, של מרחק הליכה.

לפי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2019, שפורסם לא מכבר, בקרב יהודים תושבי ישראל בני 20 ומעלה, כחצי (49%) חושבים שיש מספיק חנייה באזור מגוריהם. בערים הגדולות התושבים הרבה פחות מרוצים. כך בתל אביב (שם רק 30% חושבים שיש מספיק חנייה באזור מגוריהם), פתח תקווה (32%), ראשון לציון (34%), חיפה (39%), ירושלים (40%) ונתניה (42%). בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, רק 27% מהתושבים חושבים שיש מספיק חנייה באזור מגוריהם.

על-מנת לנסות להבין את פיזור החנייה, או המצוקה, בירושלים, ניסינו לבחון מי מהירושלמים חושב שיש מספיק חנייה באזור מגוריו. בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים (שכאמור, 40% ממנה חושבים שיש מספיק חנייה באזור מגוריהם), ככל שעולה ההכנסה לנפש, שיעור האנשים החושבים שיש מספיק חנייה, יורד. בקרב בעלי ההכנסות הנמוכות בעיר (עד 2,000 ₪ לחודש לנפש במשק הבית, ברוטו) 45% חושבים שיש מספיק חנייה; בקרב ההכנסות הבינוניות-נמוכות (2,001-4,000 לנפש ברוטו) 37% חושבים כך, ובקרב ההכנסות הבינוניות-גבוהות ומעלה (4,001 ומעלה), רק 33% חושבים שיש מספיק חנייה באזור המגורים. בקרב יהודים בעלי הכנסה אישית של מעל 21,000 שקלים לחודש (ברוטו) ומעלה, פחות מ-30% חושבים שיש מספיק חנייה. השכונות הערביות של העיר מתאפיינות בתשתיות תחבורה לקויות, ובהתאם, רק 5% (!) מערביי ירושלים חשבו שיש מספיק חנייה בשכונתם.

לבסוף, קיים גם קשר בין שביעות הרצון הכללית, לבין שביעות הרצון מהחנייה. יהודים ירושלמים שהיו מרוצים מאוד מהנקיון באזור מגוריהם, סברו גם ב-65% שיש מספיק חנייה באזור המגורים, לעומת מי שבכלל לא מרוצים מהנקיון, שרק 26% מהם חשבו שיש מספיק חנייה. האם בשכונות הנקיות יש יותר חנייה? ייתכן. אפשרות אחרת היא שמי שמרוצה מתחום אחד, יהיה מרוצה גם מתחומים אחרים.