שאלה מרכזית בימי הקורונה היא מה מידת האמון שנותן הציבור במוסדות הממשל. אמון בסיסי זה הוא שמאפשר הוצאה לפועל של אמצעי מדיניות כגון עטיית מסכה, ריחוק חברתי, או סגר. נראה שמידת האמון של הציבור בממשלה איננה גבוהה, והיא אף נשחקת. מידת האמון שרוחש הציבור לרשויות המקומיות גבוהה יותר, למרות שנראה שגם היא נמצאת בירידה.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדקה את החוסן האזרחי בימי קורונה בשלושה סקרי-בזק בקרב בני 21 ומעלה, שהאחרון שבהם נערך באמצע יולי. בסקר זה נמצא כי 43% מהיהודים נותנים אמון בממשלה במידה מסוימת או במידה רבה, בהתמודדות עם המשבר, זאת לעומת 71% שנותנים אמון ברשות המקומית. ייתכן שמידת האמון הנמוכה לא משפיעה על הציות, מפני ש-99% ציינו שהם מקפידים על עטיית מסכה, ו-97% מקפידים על ריחוק חברתי.
האמון בממשלה נמצא, כך נראה, במגמת ירידה, כאשר בסקר שנערך בסוף אפריל עמד שיעור האמון בה על 69%. גם שיעור האמון ברשות המקומית נמצא בירידה קלה.
בירושלים נמצא שיעור האמון ברשות המקומית מעט מעל לממוצע (74%), כאשר שיעור נמוך במיוחד נרשם בחיפה (64%), ושיעור גבוה במיוחד נרשם בקרב תושבי פתח תקווה (77%).
מבין שלושה אמצעים שהוצעו לנשאלים כרעיונות שיגבירו את ההיענות למילוי ההוראות, האמצעי בו בחרו יותר נשאלים היה הסברה של ההנחיות (49%) ולאחר מכן חלוקת אמצעי מיגון והיגיינה בחינם (26%) ואכיפה באמצעות דוחות (25%). בקרב מבוגרים בני 65 ומעלה, אכיפה היתה במקום גבוה יותר מאשר חלוקת אמצעי מיגון.
