הישארו מעודכנים
סגור

19-8-20

ההתמודדות עם מגפת הקורונה במזרח ירושלים

 

רקע

במאי 2020 כתבו ד"ר אמנון רמון, חוקר בכיר, מכון ירושלים למחקרי מדיניות ויוחנן צורף, מומחה לעניינים פלסטינים, המכון למחקרי ביטחון לאומי את המחקר הראשון בנמצא, המתעד את התפשטות נגיף הקורונה במזרח ירושלים, והטיפול בו מצד החברה האזרחית במזרח ירושלים, הרשויות הישראליות והפלסטיניות. 

תמונת מצב קורונה – מאי 20 למאמר המלא. ראו עיקרי המאמר בהמשך עמוד זה. 


עדכון: תמונת מצב אוגוסט 2020: 

הגל השני של מגפת הקורונה החמיר את המצב במזרח ירושלים ובמיוחד בשתי השכונות מעבר לגדר.

במחצית אוגוסט עלה מספר החולים הפעילים במזרח ירושלים ל-1,703, כמעט מחצית (46%) מתוך 3,685 חולים בכל העיר. התברר גם כי 43% מהבדיקות לתושבי מזרח ירושלים היו חיוביות, יותר מפי 11 משיעור הבדיקות הארצי.

הגידול במספר החולים מוסבר בהתכנסות ההמוניות שהתרחשו במזרח ירושלים בחג הקורבן ובחגיגות משפחתיות גדולות שנערכו לרגל החג וקבלת תוצאות התווג'יהי (מבחני הבגרות הפלסטינית), חלקן מחוץ לתחום ירושלים.

כמו כן, ניכרת ירידה במודעות של חלקים מן האוכלוסייה המזרח ירושלמית לחומרת המגיפה ולצורך להישמע להוראות הבידוד החברתי. נראה גם שהעדר התיאום הביטחוני בין הרשויות הישראליות למנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית פוגע באפשרות לפעול יחד נגד התפשטות המגיפה ולאכוף את ההנחיות.    

בין השכונות שבהן נרשם ריכוז החולים הרב ביותר בלטו אזור מחנה הפליטים שועפאט וכפר עקב. ברור גם שמספר החולים בשתי השכונות הצפופות גדול הרבה יותר ממספר החולים הרשמי. הפעילים בשכונות מספרים על זלזול בהנחיות וקשיים באכיפתן וכן על קושי של תושבים להגיע למתחמי הבדיקות בתוך העיר. 

היעדר בדיקות, היעדר נבדקים והיעדר שלטון

ב-16.8.2020 פנה ארגון עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, אל מנכ"ל משרד הבריאות בדרישה דחופה להנגיש מיידית מתחמי בדיקות לאיתור קורונה עבור האוכלוסייה הפלסטינית בשתי השכונות. ב-17.8 נפתח מוקד בדיקות חדש בשכונת שיח' ג'ראח, אולם בימים הראשונים רק עשרות בודדות של תושבים הגיעו להיבדק. 

בכפר עקב המצב חמור עוד יותר בגלל הוואקום השלטוני שנוצר שם. הרשות הפלסטינית ממעטת לפעול בשכונה בהשוואה לתקופת הגל הראשון של המגיפה וכך גם הרשויות הישראליות. המועצה המקומית של כפר עקב הפועלת מהצד הפלסטיני של השכונה וגופים נוספים מנסים להתמודד עם התפשטות המגיפה והעלייה במספר החולים באמצעות הקמת ועדת חירום ויצירת שיתוף פעולה עם המוסדות הפלסטינים והישראלים.  אולם העדר סמכויות וכוחות שיוכלו לאכוף את ההנחיות ובידוד החולים מקשה מאוד על הגופים הפעילים בשכונה.  


תמונת מצב מאי 2020

בראשית חודש מאי 2020, תמונת המצב ביחס להתפשטות נגיף הקורונה במזרח ירושלים היתה עדיין מעורפלת:

לכאורה, שיעורי התחלואה נמוכים בהשוואה למערב ירושלים ובעיקר בהשוואה לשכונות החרדיות. במזרח ירושלים היו בסוף אפריל 150 חולים מאומתים (כולל שתי חולות שנפטרו) מתוך 3,458 חולים מאומתים בכלל העיר (4.3%).[1]

אולם, רווחת ההנחה כי התמונה המדויקת אינה ידועה.

הסיבות לאי הבהירות בנוגע לתמונת הקורונה במזרח העיר:

  • חוסר מודעות מספקת בקרב חלקים של החברה המזרח ירושלמית למאפייני המחלה וחשיבות הבדיקות.
  • העדר מאגר מידע רשמי ומתעדכן על מספר החולים במזרח ירושלים (משרד הבריאות אינו מפרסם נתונים רשמיים על התחלואה במזרח ירושלים).
  • קשיים ברישום אחיד ומדויק של התושבים לפי שכונות אינם מאפשרים לתאר תמונה מדויקת של מצב הקורונה במזרח העיר.

מינויו של קצין צה"ל בכיר ליועצו של ראש העיר ירושלים, משה ליאון[2], ופתיחת חדר מצב מיוחד בעיריית ירושלים לניהול המאבק במגיפה מרמזים גם הם על החששות מהתפרצות רחבה במזרח ירושלים בחודש הרמדאן העלולה להשפיע על העיר כולה. חששות מגל נדבקים נוסף במחלה ניכרים גם בקרב המזרח ירושלמים. עד כה רק הורים מעטים שלחו את ילדיהם חזרה לבתי הספר העירוניים, שנפתחו במתכונת חלקית ב-4 במאי – בין השאר בגלל טענות שהתנאים בבתי הספר במזרח ירושלים אינם מאפשרים לימודים על פי הנחיות משרד החינוך.     

החידוש בהתמודדות עם המשבר הנוכחי הוא שיתוף הפעולה שנוצר בין הרשויות הישראליות (ובראשן העירייה) ובין גופים ומוסדות פלסטינים המייצגים חברה אזרחית מתפתחת, הן ברמה השכונתית והן ברמה העירונית. מאפיין ייחודי נוסף למזרח ירושלים הוא התחרות והמאבק בין ישראל והרשות הפלסטינית על מתן שירותים בנושא הקורונה (בדיקות, פינוי חולים לבידוד, סגירת החנויות ואכיפת הסגר), בעיקר באזור כפר עקב בצפון העיר הממוקם מחוץ לגדר, אך תחת ריבונות ישראל ובתחום המוניציפאלי של עיריית ירושלים.

[1] הנתונים נכונים ל-31.4.20. הנתונים לגבי מזרח העיר מבוססים על הדיווח המופיע בדף הפייסבוק של ראש העיר ירושלים בערבית. על פי דיווחי הרשות הפלסטינית מן ה-3.5.20  מספר החולים בשכנות מזרח ירושלים עומד על 169.

[2] יניב קובוביץ, ניר חסון, "הרמטכ"ל מינה קצין בכיר לניהול משבר הקורונה באוכלוסייה אזרחית", הארץ 20.4.20. 

* גרסה מקוצרת של מאמר זה התפרסמה במסגרת הסדרה "מבט על" של המכון למחקרי ביטחון לאומי. המאמר הוא חלק ממחקר משותף לשני המכונים בנושאי מזרח ירושלים.

התפשטות המגפה במזרח ירושלים

המוקד הראשון של החולים במגפה התגלה בבית צפאפא – כנראה בשל הזיקות ההדוקות של הכפר לאזור בית גא'לה ובית לחם, שם הודבקו החולים הראשונים על ידי קבוצת תיירים מיוון. החולה הקשה הראשון היה ג'וני מג'לטון, נהג האוטובוס של קבוצת התיירים בן ה-38 שאושפז במרכז הרפואי פדה-פוריה והחלים מן המגיפה. 

אי מודעות ובדיקות מועטות אפיינו את השלב הראשון של הטיפול במגפה. במכתב שפרסם העיתונאי סולימאן מסוודה מכאן 11 ב-29.3.20 התריעה אחות ממזרח ירושלים, שעובדת בבית החולים הדסה, בפני מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר-סימן-טוב כי המשרד לא עוקב אחר הנעשה במזרח העיר:

"אני מתגוררת בשכונת שרפאת-בית צפפה בירושלים, ובשבוע האחרון שמעתי על לא מעט תושבים בשכונתי אשר נמצאו חיוביים לנגיף, ואף פגשתי חלק המאושפזים במחלקה בעבודתי. אך לתדהמתי כשנכנסתי למפת משרד הבריאות [שפורסמה ב-29.3.20]  נמצאו אפס חולים בשכונה שלי, על אף שזה לא נכון. בשועפאט, בית חנינה, מזרח ירושלים וכפרים ערביים במרכז וצפון הארץ, אין דיווח על חולי קורונה ולא בוצעה חקירה של החולים אשר נמצאו חיוביים לנגיף, על אף שיש לא מעט מקרים!"

גם פואד אבו חאמד, מנהל מרפאת קופת חולים כללית בשכונה, שהפך לפעיל מרכזי במאבק נגד נגיף הקורונה במזרח ירושלים, טען שמשרד הבריאות לא עורך מספיק בדיקות, אינו מפרסם את נתוני החולים בצורה מסודרת, לא עורך חקירות אפידמיולוגיות ואינו מפרסם את מסלולי החולים כמו במגזר היהודי:

"מזניחים אותנו. יש אנשים שנמצאים בהסגר ואף אחד לא עוקב אחרי המקרים. אנחנו מפנים אנשים שיש חשד גדול שנדבקו בקורונה להתקשר ל-101 [מגן דוד אדום] או למשרד הבריאות. רוב מי שעונים במוקדים האלה אינם דוברים ערבית, ובמזרח ירושלים לא כולם דוברי עברית. כשמגלים מישהו שנגוע בקורונה צריך לעשות חקירה ולתשאל אותו איפה ביקר ועם מי היה במגע כדי להכניס את כל מי שהיה אתו במגע לבידוד."

רישום רשמי כזה לא נעשה עד היום במזרח ירושלים. בנוסף לקשיים אלה, שחלקם התגלו גם במגזר היהודי, חששו חולים רבים במזרח ירושלים מן הבדיקות והסטיגמה הכרוכה במחלה. המשפחות נרתעו גם מפרסום שמות החולים. ההסברה בשפה הערבית על המחלה היתה מעטה והתושבים לא קיבלו מידע אמין  – דבר שהגביר את הפחד והפאניקה במזרח ירושלים.

תיאורים אלה משקפים את האנדרלמוסיה שאפיינה את תחילת הטיפול של הרשויות הישראליות בהתפשטות מגפת הקורונה במזרח ירושלים. ביצוע הבדיקות על ידי עובדי מגן דוד אדום ולא דרך מרפאות קופות החולים, הפרוסות בכל חלקי מזרח ירושלים, יצר קשיים גדולים ושיקף את העדר הכלים להתמודד עם המגיפה מצד הגופים הרשמיים בישראל ובראשם משרד הבריאות. לתוך הוואקום הזה נכנסו פעילים,  גופים וארגוני חברה אזרחית במזרח ירושלים ובהמשך העירייה וראש העיר, משה ליאון.   

 

את ראשית השינוי בטיפול הממסדי הישראלי בהתפשטות הקורונה במזרח ירושלים ניתן לזהות עם פתיחת  מרכז 'היבדק וסע' ב-2 באפריל בכניסה המערבית  לשכונת ג'בל מוכבר, ביזמת ראש העיר ליאון עבור תושבי מזרח ירושלים (כשבועיים לאחר שנפתח מרכז הבדיקות הראשון בגני יהושע בתל-אביב ב-20.3 וכשבוע לאחר פתיחת מרכז הבדיקות  סמוך לאצטדיון טדי בירושלים ב-24.3). 

המטרה של פתיחת המרכז הייתה לעשות כל מאמץ להגביר את כמות הבדיקות במזרח העיר באמצעות מגן דוד אדום בסיוע עובדי הפיקוח העירוני של עיריית ירושלים. ראש העיר קרא לתושבי מזרח העיר "לא להתבייש ולבוא להיבדק".

ניתוח ומסקנות

קשרי גומלין וזיקות

התפשטות נגיף הקורונה בירושלים וסביבותיה מדגימה מצד אחד את קשרי הגומלין והזיקות ההדדיות בין שני חלקי העיר, ומצד שני את הזיקות ההדוקות של התושבים הערבים למרחב הסובב את העיר ולשטחי הרשות הפלסטינית. הדבר בולט בשכונות מחוץ לגדר (כפר עקב הקשור לאזור רמאללה ומחנה פליטים שועפאט, הקשור לאזור ענאתה), אך גם בקשרים ההדוקים בין מזרח ירושלים למרחב בית לחם. התפשטות המחלה בשלבים הראשונים בבית לחם הביאה להשבתה עצמית של מערכת החינוך במזרח ירושלים (ב-9 במרס) לפני ההחלטה של משרד החינוך הישראלי בנושא (ב-13 במרס), ןבהמשך לסגירת בתי הספר על יד הרשות הפלסטינית (ב-5 במרס).

תשתיות של חברה אזרחית

נגיף הקורונה מבליט תהליכים המתרחשים במזרח ירושלים בשנים האחרונות: צמיחה של גופים ומוסדות של חברה אזרחית ברמה השכונתית והכלל העירונית, שחלקם מקיימים קשרים עם הממסד הישראלי, וחלקם קשורים לגורמים פלסטינים ואחרים. בהקשר זה יש לציין את התשתית שיצרו החלטת הממשלה 3790 (מאי 2018) ותכנית החומש הממשלתית להשקעה במזרח ירושלים שיצרו תנועות נוער עירוניות,  שחניכיהן חילקו אלפי סלי מזון במזרח העיר, וכן את פעולת הסטודנטים של תכנית אלבשאיר לסיוע במילוי טפסים לשירות התעסוקה ולביטוח לאומי עם היציאה לחל"ת של אלפי עובדים. 

המענה הישראלי

מאז ראשית חודש אפריל ניכר מאמץ ישראלי ממסדי משולב של משרד הבריאות, המטה לביטחון לאומי, העירייה וראש העיר משה ליאון (שתפסו בהדרגה מקום מרכזי בניהול המשבר), המינהלים הקהילתיים, פיקוד העורף, קופות החולים, מגן דוד אדום, הסהר האדום, בתי החולים במזרח העיר וגורמי חברה אזרחית מזרח ירושלמים להשיג שליטה ולטפל במגיפה. 

עיקרי ההמלצות

אסטרטגיית היציאה:

  • בכל החלטה הנוגעת למזרח ירושלים יש להתייחס גם למרחב הפלסטיני העוטף אותה ולהשפעות פעילותה של הרשות הפלסטינית בתחומים שונים (ובראש ובראשונה בתחום החינוך). למרות המתחים בין ישראל והרשות, התיאום בין השתיים הוא חיוני לשמירת היציבות בעיר ובסביבותיה.
  • מומלץ לא להתיר עליית עולי רגל יהודים להר מבלי לאפשר פתיחתו המלאה למתפללים מוסלמים ולתאם – עד כמה שהדבר ניתן – את פתיחת ההר עם ראשי הווקף והשלטון הירדני

ניצול ומינוף הצלחה

  • החשוב שההשקעה המסיבית והפעילות השלטונית בהיקפים רחבים במזרח ירושלים תמשכנה לא רק בתקופת המגיפה אלא גם בימים הקשים ובמשברים שעוד צפויים לנו אחריה.
  • יש חשיבות גדולה לחזק את ההבנות והמנגנונים העדינים שנוצרו בתקופת משבר הקורונה כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של חיים משותפים בעיר בעתיד.
  • האתגר הוא פתיחת הדרך להשתלבות מלאה של  המזרח ירושלמים כתושבים ושותפים שווי זכויות במרחב העירוני – ובכלל זה בתחום המרכזי של התכנון והבנייה.

עיינו בניתוח ובהמלצות המלאות:

לקובץ המאמר המלא