כנס רב תחומי בנושא החינוך הממלכתי-חרדי - רשמים מהאירוע

כנס רב תחומי בנושא החינוך הממלכתי-חרדי

רשמים מהאירוע

ב-18.09.22 התקיים כנס רב-תחומי ראשון מסוגו במכון ירושלים למחקרי מדיניות, שעסק בנושא החינוך הממלכתי-חרדי בהשתתפות חוקרים ואנשי עשייה.

זרם החינוך הממלכתי-חרדי (ממ"ח) הוקם בשנת הלימודים תשע"ד (2013/14) על בסיס הרצון לחזק את לימודי היסוד ומערכת החינוך הרשמית-ממלכתית, והוא בעל חשיבות ישראלית ופנים-חרדית מרובה: הוא מציג אלטרנטיבה מתפתחת, ומנכיח היבט אידיאולוגי חשוב של 'גישת לכתחילה' בכל הקשור לשילוב לימודי ליבה מלאים בבתי הספר החרדים, לצד הפנמת ערכים פדגוגיים מודרניים, אזרחיים ויצירת 'סולידריות ישראלית'. יחד עם זאת, נתקל זרם החינוך הממלכתי-חרדי בלא מעט קשיים, ארגוניים, מבניים, חינוכיים, פוליטיים, פדגוגגיים וכמובן חברתיים-קהילתיים. הכנס עסק בפנים שונות של היבטים אלו ונערך בשותפות עם חברי אגודת ידידי הממ"ח ובהשתתפות אישים מרכזיים בתחום כמו ראש המחוז החרדי שי קלדרון וראש עיריית בית שמש, ד"ר עליזה בלוך.

אהוד פראוור, ראש צוות חברה ואוכלוסיות

יום ראשון אחרי הצהריים, גם הערב הגיע.

כארבעים איש באו לכנס ראשון המתמקד בנושא בתי הספר הממלכתיים חרדים. בתי ספר שנמצאים כעת בצומת דרכים.

היה לי תפקיד – מכון ירושלים למחקרי מדיניות יזם את הכנס ואני ניהלתי אותו מטעמו. במהלך ההקשבה, הארגון והסידורים, סיפור אחד תפס את אוזני. עשר שנים ניהלתי בית ספר בירושלים, והקשב שלי פנה כמעט מאליו לדוברים ולדוברות בתפקידי ניהול של בתי ספר ומועדי הורים. הקשבתי רוב קשב לסיפור הנוגע להקמת הממ"ח, כל ממ"ח. סיפורים כאלה סופרו מעל הבמה שוב ושוב.

המושג יזמות משויך אצלנו הרבה פעמים להייטק. לתעשייה מתקדמת. בערב בזה השתתפו עשרות יזמות ויזמים חברתיים. הם השקיעו את כל מאודם בדבר חדש – הממ"ח – ללא כל רווח כלכלי ועם סיכון ממשי למקומם בקהילותיהם. 

ואכן – כל יוזמה להקמת בית ספר ממלכתי חרדי היא היא יציאה לדרך חתחתים. סופר על הקושי לגייס הורים ראשונים, על הלחצים של כוחות הדתיים והפוליטיים בקהילה ועל המאבק להכרה בממ"ח בקרב הישוב, תושביו וראשי הרשות.

בתחילה יש למצוא מבנה, לפעמים מאולתר ופחות טוב מאלו של המוסדות הקיימים – לשפץ, לתקן, לתחזק, להאיר פנים, לחנך בסביבה פחות מזמינה. להזמין הורים, שממילא מתלבטים אם לשלוח את בנותיהם ובניהם, למקום שנראה ראשונית לא טוב. 

ההתמודדות למול הזרמים שונים בקרב ההורים ההורים – בין ציפיות של משפחות בהן האב אברך לבין ציפיות של משפחות בהן האב עובד.

לדעת להגיד לא לדרישות העומדות בסתירה לרוח בית הספר, גם במחיר של אובדן משפחות. לשכנע, להתמיד בדרך. יש דברים שאפשר להתפשר בהם, יש פשרות שמאיינות את מהות בית הספר.

למצוא מורים ומורות, שיסכימו עם הדרך. לשכנע מורים מצטיינים למקצועות קודש להשתלם, ללמוד ולהכשיר את עצמם ללמד מקצועות נוספים.

להתמודד, בשעה שבית הספר רק הוקם, עם המורכבויות הנוגעות בהקמה ותפעול של כיתת חינוך מיוחד – שהרי בית הספר צריך לשרת את כל הקהילה.

ללמד בידיעה שהשלב הבא במערכת שבה אתה פועל הוא בדרך כלל בישיבה קטנה ורק מעטים מבוגרי בית הספר ימשיכו בלימודים בישיבות תיכוניות חרדיות. מכאן שהחינוך שניתן בבית הספר חייב להיות רציני ומעמיק, כך שהזרעים שנטמנו יוכלו ללבלב ארבע ואף חמש שנים אחר כך.

לדעת שהממ"ח יצליח רק אם הוא יהיה התלמיד המצטיין בכיתה – מצטיין בלימודי הליבה ומצטיין בלימודי הקודש. שבוגר בית הספר, אחרי הישיבה הקטנה, יוכל לבחור ביציאה לעבודה או בלימודי קודש כדרך חיים. ובכלל, איך בונים בית ספר מצטיין?

למתבונן מהצד, וביתר שאת למתבונן המבין בהלכות מוסד חינוכי, אלו נראות בהצטרפן משימות גדולות מכח אנוש. אנו נותנים לא פעם כבוד ליזמי הייטק – אני מבקש לתת כבוד ליזמים החברתיים, יזמי הממ"ח.

אליעזר היון, חוקר בצוות חברה ואוכלוסיות

כנס הממ"ח שהתקיים במכון היה לפני הכל, אירוע מרגש, אולי אפילו נוגע ללב.

מה לטרימינולוגיה מעולם הפסיכולוגיה ולכנס מקצועי סביב זרם חינוכי כזה או אחר במדינת ישראל? בגלל הדוברים ובגלל הקהל.

לא משום שהדוברים היו מוכשרים, מקצועיים ואינפורמטיביים. גם לא מפני שהקהל שאל שאלות קולעות ומתעניינות. אלא בגלל הזיק בעיניים, בגלל ההנעה העצומה והרצון להביא משהו אחר, טוב יותר, נקי יותר, ומועיל יותר לפלח לא קטן בחברה החרדית.

על פניו כאמור, היה הכנס מקצועי לעילא ולעילא. חברו לו שלשה גורמים מעולים: מכון ירושלים בהובלת אהוד פראוור, אגודת ידידי הממ"ח בהובלת איתמר לוי, מיכל צ'רנוביצקי וטלי פרקש, וארגון החרדיות הממלכתי בהובלת פנינה פפויפר והרב בצלאל כהן. כולם וכולן אנשי מקצוע מוכשרים.  

אבל היה בהם – מכאן גם בכנס, באווירה ובסאב-טקסט שריחפו באטמוספירה של האולם שבקומת הקרקע ברד"ק – דבר מה נוסף: הכרה כי בשלה העת להעניק לילדינו החרדיים עולם חינוכי שיאפשר להם להפוך, אם נשתמש במונחים של שי קלדרון מנהל המחוז בכנס, לבוגרים משוכללים יותר, בעלי זהות, קהילה, ראייה רחבה, ערכים, חזון ואידיאולוגיה. כאלו שיהפכו אותם לחלק מהקולקטיב הישראלי, למחוייבים לסולידריות חברתית, לנכונים להשפיע וליטול אחריות במאמץ הלאומי-ישראלי וכל זאת, מבלי לוותר על זהותם החרדית. יש מסתבר, חיה כזו, והיא כבר מתהלכת בינינו. מתמטיקה ואנגלית הם גופי ידע חשובים, הדגיש קלדרון, אך הם אינם חזות הכל. הממ"ח מייצר בוגר אחר, שונה, חדש.

אבל האם זה קל?

המשתתפים הרבים בכנס, שההזדהות עם התהליך המופלא והאוונגרדי המתרחש ניכרה בהם, שמעו את הדוברים השונים שתיארו את הקשיים בהם נתקלת ההתפתחות החדשה והמאתגרת. כמו כל ניסיון לחולל שינוי מול מבנים חברתיים יציבים, שמרנים ובעלי כח נתקלים 'אנשי הממ"ח' גם הם באין ספור קשיים.

סוגיית ההתמודדות מול רשויות מקומיות, שאלת הזהות האישית מול משפחה מורחבת או אפילו קהילה מקומית, הכשרת מורים, שאלות ארגון במציאות דינמית ומשתנה, התנהלות מול משרד החינוך, האוצר ומשרדי הממשלה נוספים, חומר לימודי ייעודי, שכנוע, הבנה, או התמודדות מול רבנים בעלי משקל ציבורי המביעים התנגדות, העדר יכולת התארגנות של הורים, גיבוש קהילה וההכרה בדבר הקמת מוסדות המשך, הינם רק חלק מהחסמים העצומים הנתפסים לעיתים כבלתי עבירים להתפתחותו של הזרם.

אלא שהכנס על אנשיו, מארגניו ודובריו השיב בעצם קיומו על הרהורי כפירה אלו. אנשים ונשים פינו מזמנם ומשעות עבודתם לא רק לארגן את האירוע ולהושיב מסביב לשולחן אחד את האנשים החשובים ביותר בשדה זה, אלא אף הנכיחו בדבריהם את הרצון העז, את החלום הטהור, את השאיפה הכנה שלהם לחולל את המפנה, לייצר את השינוי, להביא את הבשורה. זו בהחלט אינה תשובה מלאה לערמת הסוגיות הקרדינליות שתוארה לעיל. מצד שני, היא מציגה כן את הבסיס לרצון לחולל תמורה, להתרומם מאזור הנוחות ולהתמודד מול תפיסות, לעתים גם אישיות, של מסורת וחוסר רצון לשנות.

בחודש אפריל פרסמנו במכון מסמך אודות 'מתווה בעלז' המדובר שביקש לאפשר החדרת שלשה מקצועות למוסדות החינוך של החסידות תמורת תקציבים ממשלתיים גבוהים. את המסמך פתחנו באמירה, כי המתווה הינו תחילתו של שינוי מבורך, אך הוא אינו מייתר בכל דרך את חשיבותו של הממ"ח.

שש השעות של הכנס 'בית הספר הממלכתי-חרדי – בצומת החלטות' מתברר, הבהירו זאת למעלה מכל ספק. ההבהרה הזו היתה כאמור, לא רק אינפורמטיבית ומקצועית מן המעלה הראשונה, היא גם היתה מרגשת שלא לומר נוגעת ללב.