אסטרטגיית תמרוץ חדשנות ויזמות

אסטרטגיה זו מתייחסת לכלל הכוחות המניעים שמעצבים את הסביבה ובכלל זה פוליטיקה, כלכלה וחברה. על פי הצעה זו, יש לעודד חדשנות – במתכונת של שיפורים תוספתיים (כגון התייעלות אקולוגית; ייעול הניצול של מוצר מסוים), וחדשנות במתכונת שינוי רדיקלי ומעבר לפרדיגמות חדשות (כגון מעבר מצריכת מוצרים מוחשיים לצריכת שירותים).

בתחום הסביבתי אסטרטגיה זו כוללת:

• יצירת שותפויות בין המגזר העסקי והציבורי לצורך קידום צמיחה כלכלית תוך שמירה על איכות הסביבה
• תמרוץ יזמים הפועלים מעבר לספים שמציבות הטכנולוגיות הקיימות
• שימוש בתמריצים כלכליים לעידוד כלכלה ירוקה
• הפסקת תמיכה וביטול סובסידיות מזיקות מבחינה חברתית וסביבתית (למשל בתחומי התחבורה והמים).

החדשנות והיזמות צריכות להיות מותאמות לשלב ההתפתחות של הארגונים והפירמות ובכלל זה המערכת הממשלתית. חדשנות סביבתית (clean-tech) מהווה כיום נתח קטן בכלכלה הישראלית אך יש לה פוטנציאל גבוה אם תצליח לפתח שווקים בעולם. חדשנות ישראלית ידועה היטב בתחום המים, וקשורה בעיקר לחקלאות.

אסטרטגיית טיפוח קהילתיות

טיפוח מערכת ערכים חדשה המושתתת על סולידריות, תמיכה הדדית, פעילות קהילתית, צרכנות משותפת, מפגש בין תרבויות ויצירת הזדמנויות כלכליות חדשות. היכולת ליצור שינוי רדיקלי המהווה שינוי פרדיגמה גבוה יותר במסגרת קבוצתית-קהילתית מאשר ע"י בודדים מפוזרים. על הקבוצה להתקיים במרחב גאוגרפי בין אנשים בעלי אינטרס משותף או במקום עבודה.

במסגרת זו ניתן עידוד ליזמות החברתית המכוונת לצמיחה כלכלית, לשיקום הסביבה ולשילוב קבוצות חלשות. הדגש יהיה על פיתוח מודלים מוצלחים של התארגנות מקומית, יצירת מערכות קשרים אופקיים בין ארגונים מקומיים וקשרים אנכיים בין ההתארגנות הקהילתית לבין השלטון המקומי והמרכזי. בדרך זו יפותחו קואליציות של החברה האזרחית שתכליתן שינוי חברתי, כלכלי וסביבתי. במסגרת זו יש לפתח כלים המיועדים ליישוב קונפליקטים בתוך הקהילה או בין קהילות.

אסטרטגיית ניהול סיכונים אינטגרטיבי ופיתוח חוסן

אסטרטגיה זו היא כלי ניהולי שנועד לאתר סיכונים ולהתמודד עמם. סיכון מוגדר כאירועים או כנסיבות בעתיד היכולים לקדם או לפגוע ביכולת של ארגון להשיג את מטרותיו. על פי אסטרטגיה זו אין ניהול ללא סיכונים, ולכן יש להגדיר את הסיכון, להעריך את סיכויי התממשותו ולהעמיד כלים להתמודדות עמו. 

המקורות של הסיכונים יכולים להיות מגוונים: כלכליים, פוליטיים, סביבתיים, חברתיים. בתחום הסביבתי ניהול סיכונים אינטגרטיבי פירושו זיהוי תפרוסת הסיכונים האקולוגיים (אדם וסביבה) לאורך זמן ומרחב. קביעת ההסתברויות של הסיכונים, על המשמעויות וההשלכות הנובעים מהן, וקביעת סדרי עדיפויות מבחינת ההתמודדות עם הסיכונים.

'חוסן' – מהות המושג

ניהול הסיכונים מחייב התייחסות לחוסן (resilience) של החברה בפני הסיכון וטיפוחו. המונח חוסן/עמידות שאול מתחום הפיזיקה ובעקבותיו לתחום האקולוגיה שבו הוא מציין את יכולתם של מינים להתמודד ולשרוד בתנאים קשים בגבולות תפוצתם או בתנאים משתנים. המונח הושאל גם לתחומי הכלכלה והחברה ומצא את מקומו בלב השיח הסביבתי, העולמי והמקומי (כגון: resilient cities). התמודדות עם הסיכונים ובכלל זה רעידות אדמה, הצפות, שריפות, התמוטטות המצוק החופי, זיהום – מחייבים טיפוח העמידות והחוסן של הציבור. טיפוח חוסן הוא אמצעי חשוב בהתמודדות עם סיכונים סביבתיים, לצד אמצעים כמו היערכות מקדימה.

חוסן בישראל – הרחבת מושג הבטחון מהצבאי לאזרחי

בישראל קיימת רמת התמודדות גבוהה עם אירועים ביטחוניים והיערכות לרעידות אדמה. אולם במהלך מלחמת לבנון השנייה (2006) עלתה שאלת חוסנה החברתי כאשר התגלע הפער בין המוכנות השונה של הרשויות המקומיות ומידת תפקודן במהלך האירועים, לבין המוכנות של ארגוני החברה האזרחית שהוכיחו יכולת גבוהה יחסית.

השריפה בכרמל בינואר 2011 הוכיחה כי לישראל לא הייתה רמת מוכנות גבוהה במניעת סיכונים. דוגמא נוספת, בנושא חומרים מסוכנים- קיימת היערכות של הרשויות ושל המחזיקים בחומרים לשם מניעה וטיפול באירוע, אך אלו אינם חושפים מידע לציבור.

טיפוח חוסן מרחיב את מושג הביטחון ומעביר אותו מהתחום הצבאי לתחום האזרחי. במסגרת זו יש חשיבות רבה לחוסן של המערכת האזרחית ויכולתה להתמודד עם סיכונים מעשי ידי הטבע או מעשה האדם.

אסטרטגיית הרחבת מושג הביטחון: התייחסות לסביבה, חברה וכלכלה

בשנים הבאות עתידים השינויים הסביבתיים להשפיע באופן משמעותי על הביטחון הלאומי של מדינות בעולם ועל הביטחון הלאומי של ישראל. התחממות כדור הארץ המלווה בבצורת במדינות אפריקה כבר משפיעה על ישראל באמצעות זרמי פליטים המבריחים את הגבול. אם תופעה זו תימשך בקנה מידה רחב היא עלולה לשנות את הצביון הדמוגרפי והחברתי של ישראל.

מגפות כמו שפעת אינן נעצרות בגבולות המדינה. בתחילת המאה מתו בין 20 ל-40 מיליון איש מהשפעת הספרדית. איום חדש יחסית הוא שפעת החזירים. מגפות אלה עלולות לפגוע באופן קשה בחברה ובכלכלה.

ברמה המקומית עלולים להתחולל אסונות סביבתיים שיפגעו באופן חמור ביציבות החברתית של ישראל: רעידות אדמה, שיטפונות, גלי חום, שריפות בקנה מידה רחב, הצפות ים.  כל אלו עלולים לגרור בעקבותיהם פגיעות בנפש, פגיעה במתקנים מזהמים או מסוכנים, פגיעה באמצעי תעבורה של דלקים, מזון וסחורות לישראל. תאונות תעשייתיות המלוות בזיהום רב הן גורם נוסף שיש להביאו בחשבון.

האסונות הסביבתיים העלולים לפגוע בביטחון המדינה הם אלה שיגררו בעקבותיהם פגיעה קשה בחברה ובכלכלה שאינה פחות מהתקפת טרור או מהתקפה מצד מדינה עויינת. מטבע הדברים יש להתכונן לקראת אסונות אלה ולהיערך לקראתם ברמה הלאומית. אסונות מעין אלה מוכרים כיום כאיום על הביטחון הלאומי במדינות שונות בעולם. דוח שהוכן בנושא הביטחון הלאומי עבור בריטניה מונה את האסונות הסביבתיים כאחד מגורמי האיום הראשיים על הביטחון הלאומי, לצד גורמים כמו טרור בינלאומי, התקפה מצד מדינה אחרת ושימוש בנשק לא קונבנציונליי. 

ההתמודדות עם אסונות סביבתיים מחייבת יצירת אסטרטגיה כוללת של "ניהול אסונות" (Disaster Management). על פיה הממשלה פועלת לגייס את כל המשאבים הדרושים לשם התמודדות עם האסונות הסביבתיים. יחד עם זאת המטרה היא להגיע למצב שבו תוכל הקהילה לפעול באורח עצמאי תקופה מסוימת עם מעט תמיכה מבחוץ. לשם כך מומלץ מאוד להסיר את החסם של פטרנליזם ממסדי, אשר בעת פקודה עלול שלא להוכיח את עצמו. 

האסטרטגיה מכוונת לשלושה מצבים:

1. למניעת אסונות
2. לטיפול באסונות בעת שהם מתחוללים
3. לצמצום תוצאות האסונות לאחר שכבר התחוללו

האסטרטגיה מושתתת על המרכיבים הבאים:

1.  פיתוח מערכות התראה  
2.  פיתוח כלים למניעה וצמצום אסונות  
3.  היערכות ממשלתית חוצת משרדים ואגפים לטיפול בתוצאות של אסונות סביבתיים 
4. פיתוח מערכת אמצעים בתחום הרפואי
5. חיזוק היכולת של קהילות להתמודד עם אסונות

אסטרטגיית פיתוח ראייה אינטגרטיבית ארוכת טווח

אסטרטגיה זו פירושה הסתכלות מערכתית כוללת החוצה את משרדי הממשלה השונים. היא מכוונת ליצירת חשיבה מערכתית ארוכת טווח המתעדכנת תקופתית. לצורך זה יש לחזק את הקשר והתיאום בין תכנון יוזם, רגולטיבי וכלכלי-חברתי (בין מנהל התכנון, אגף התקציבים והמועצה הלאומית לכלכלה) במטרה ליצור ראייה כלכלית, תכנונית וסביבתית כוללת.

פיתוח מילון מושגים משותף ושפה משותפת למינהל הציבורי, ייצור ידע, ויתווה מדיניות המשלבת בין צמיחה, סביבה וחברה. בגרמניה למשל פועל גוף במשרד ראש הממשלה, והוא מאגד בתוכו נציגים של המשרדים השונים ובכך נוצרת השפה המשותפת. 

ניהול משאבי הטבע – סוגיות הדורשות פתרונות אינטגרטיביים

בתחום הסביבתי, באופן ספציפי, קיים אתגר מהותי ששב ועלה לאחרונה (2012) ביצירת ראייה אינטגרטיבית בניצול משאבי טבע. סוגיית ניהול ההון הטבעי (natural capital) עלתה על סדר היום הציבורי לצד הדיון בתמלוגים שיתקבלו משדות הגז הטבעי שהתגלו. הדיון התרחב לסוגיית משאבי ים המלח. עד היום, כל מקרה טופל על-ידי הרשויות הרלבנטיות ללא קשר בין מקרה אחד למשנהו. לדוגמא:

• הזכות לסגירת קטעי חוף-ים
• מתן היתר לקיום אירועים מסחריים בגנים לאומיים
• אפשרות ניהול גן לאומי על-ידי גורמים פרטיים
• היתר להפקת מים מינראליים ושיווקם על-ידי חברות עסקיות
• היתרים לחיפוש מינראלים (כגון, נחושת, פצלי שמן)
• היתרי כרייה וחציבה של אגרגטים, חול, פוספטים. 

אסטרטגיית פיזור מרוכז והחייאת מרכזי ערים

אסטרטגיה זו מכוונת לרכז את מאמץ הפיתוח ביישובים עירוניים קיימים. המטרה היא לחזק את הקיים תוך הגדלה של האוכלוסייה ביישובים, הגדלת הצפיפות וההטרוגניות החברתית. הגודל והצפיפות במוקדים עירוניים הם מרכיבים חיוניים בצמצום לחץ על הסביבה, בשימור מערכות אקולוגיות, בהעלאת רמת התשתיות וביצירת קשרים בין קהילות שונות. הביטוי הפנים-יישובי לכך הוא רנסנס עירוני בדמות חידוש מרכזי ערים, עירוב שימושי קרקע, ועירוב אוכלוסיות מקומיות.

תהליכים דמוגרפיים בישראל מעידים על נטייה להצטופפות מרחבית ועל תהליכי התחדשות עירונית ספונטנית בערים הגדולות. עם זאת תהליכים אלה מוגבלים לקבוצות החזקות. קבוצות הצעירים הניצבים בראשית סולם 'הניעות-החברתית' מודרים ממרכזים אלה. פיתוח ערים יצירתיות ומשגשגות מבחינה כלכלית מחייב פיתוח תכניות לדיור בר השגה ופיתוח מרכזי ערים שכוללות את הצעירים ובמיוחד הצעירים המשכילים, שהם השדרה המרכזית להמשך הצמיחה הכלכלית של ישראל.

אסטרטגיית פיתוח מנהיגות עם אחריות לדורות הבאים

פיתוח והכשרת מנהיגות הוא תנאי הכרחי להצלחת קיימות 2030. המנהיגות היא זו שתוביל את החברה מהמצב הקיים למצב המותווה על ידי חזון הקיימות. האסטרטגיה של פיתוח מנהיגות בנויה משלושה מרכיבים עיקריים:

1.  חזון – הנחלת ערכים ותפיסת עולם המונחים ביסוד פרויקט קיימות לישראל 2030.  
2.  סמכויות – העברת סמכויות ואחריות למנהיגות ברמות שונות: ממשלתית, עירונית, קהילתית. הדבר מחייב חלוקת כוח, יצירת אסטרטגיות עבודה עם הרמות השונות וגיבוש דפוסי עבודה. הדברים נכונים לגבי מנהיגות ארצית, עירונית וקהילתית מקומית. 
3. עבודה מעשית וגיוס הקהילה – יצירת פרויקטים שבהם פועלת המנהיגות יחד עם הציבור ברמות השונות לקידום נושאים סביבתיים ופתרון בעיות. הפרויקטים יהיו ברמות שונות: ארצית, עירונית וקהילתית מקומית. עבודה זו תסייע בגיוס הציבור לסולידריות ומעורבות גבוהה יותר בחיים הציבוריים תוך גילוי אחריות כלפי הדורות הבאים.