צוות החשיבה למזרח ירושלים - מפגשי שנת 2018

בפני נשים פלסטיניות, המעוניינות לצאת לשוק העבודה, עומדים מספר חסמים בולטים: ראשית, הקשיים בתקשורת בגלל חוסר ידיעת השפה העברית ואי הנגשת המידע והטפסים הרלוונטיים לעברית מקשה מאוד על נשים לדעת את זכויותיהן, חובותיהן והקשר הבסיסי עם מעסיקיהן, במקרה שהעבודה המוצעת היא במערב-ירושלים. 

שנית, נשים פלסטיניות אינן זוכות להשכלה ראויה אשר יכולה לסייע להן להשיג משרות ברמה גבוהה יותר. כ-70% מהנשים בגיל העבודה הן בעלות השכלה תיכונית ומטה. מסיבה זו, גם נשים פלסטיניות בעלות השכלה גבוהה מופנות לעבודות כפיים (בעיקר לניקיון) ולא לעבודות ההולמות את רמת ההשכלה שלהן. שלישית, השלב בו נשים צעירות מתחתנות, מקימות משפחה ומביאות ילדים לעולם, מקשה עליהן לצאת לשוק העבודה. במזרח-ירושלים קיים מחסור חמור במסגרות מוסדרות לטיפול בילדים (משפחתונים ומעונות יום). עיריית ירושלים החלה בתכנית להקמת מעונות, אך אלו לא יוקמו בשכונות מזרח-ירושלים השוכנות מחוץ לגדר ההפרדה (אזור כפר עקב ומחנה פליטים שועפאט). בעיה נוספת היא שרוב המקומות במעונות הקיימים שמורים ל"מקרי רווחה".  אחד הפתרונות שהוצעו על ידי הקליניקה המשפטית לנשים וכלכלה, בשיתוף עם אגף הגיל הרך בעיריית ירושלים, הוא הקלה בתנאים לפתיחת משפחתונים במזרח-ירושלים שינוהלו על ידי נשים עצמאיות, על סמך תקדימים מאוכלוסיות מוחלשות אחרות בישראל (כמו הבדואים בנגב), אשר זכו להטבות דומות. 

מדוע אין הסדר מקרקעין ברוב שטחי מזרח ירושלים? מהו המחיר הכלכלי שמשלמים תושבי מזרח ירושלים על היעדר ההסדר? מהן המשמעויות התכנוניות של היעדר זה, ומהם החלופות המוצעות להתמודדות עם בעיה קשה זו? מהם סיכויו של הניסיון הנוכחי של משרד המשפטים להתחיל לפעול לתיקון המצב בשתי שונות במזרח ירושלים? שאלות אלו עמדו במרכז הרצאתה של מעיין נשר בפני צוות החשיבה. לפרטים נוספים וקריאת המחקר לחצו כאן. 

 

ד"ר פהימה עבאס הציגה בפני הפורום את מחקרה, הבוחן את השינויים המתחוללים ביחסי המעמד הבינוני המזרח ירושלמי עם ה"מרחב הישראלי", תוך בדיקת שני תחומים עיקריים. הראשון הוא נושא התעסוקה, והשני הוא העתקת המגורים של בני המעמד הבינוני המזרח ירושלמי למערב העיר. שינויים אלו מתרחשים על רקע תהליך ההיבדלות המרחבית של האוכלוסייה המזרח ירושלמית משטחי הגדה המערבית, שמתרחשת בעקבות הקמת גדר ההפרדה ותהליכי מודרניזציה מואצים המתחוללים בקרב החברה המזרח ירושלמית.

 

מחקרים מראים כי ברחבי העולם מידת האמון של האזרחים ברשויות השלטוניות נמצאת בירידה מתמדת. ולרי ברכיה, יועצת בכירה למכון, תיארה במפגש שנערך במכון, מחקר שנוגע בחשיבות של אמון ביחסים שבין הרשויות השלטוניות לבין האוכלוסיות שמקבלות שירותים מהן. בנוסף, הוצגו הקשיים והמכשולים שקיימים בדרך לבניית אמון ואסטרטגיות רצויות לשיפור המצב. לסיום, ההקשר של מזרח ירושלים עלה לדיון, והוצג המצב הייחודי שמתקיים בין הרשויות השלטוניות הישראליות לבין התושבים במזרח ירושלים.