התפתחות התחבורה בירושלים

תכנית אב לתחבורה ירושלים אמונה על שדרוג ויצירה של מערכת הסעת המונים לרווחת הציבור בירושלים. מכון ירושלים יוצר עבור תכנית האב חומרי עזר כגון מחקרי נתונים ומחקרים היסטוריים: תחזית אוכלוסייה לעיר ולמטרופולין שלה שהכין המכון, משמשת את המודל התחבורתי אותו מפעילה תכנית האב. המודל נועד לחיזוי נפחי תנועה עתידיים בעיר וסביבתה, והנתונים כוללים מידע כגון חיזוי לשנים 2030-2040 של מספר התלמידים והמועסקים ופריסתם בין מוקדי התעסוקה והחינוך.

פרסומים אודות תולדות הרכבת הכבדה והקלה, וכן אודות פיתוח מערך הכבישים העירוני, עוסקים בתיעוד ההיסטוריה על התחבורה בירושלים עבור תכנית האב. העבודות נועדו לסכם את השינויים המשמעותיים שעברה מערכת הכבישים והתחבורה בירושלים מסוף התקופה העות'מנית ועד ימינו: במבנה מערכת הכבישים, בעקרונות התנועה ואמצעי התחבורה הציבורית. במהלך השנים, בעיקר מאז הכנסת כבישים מהירים עורקיים כמו שדרות בגין וכביש מס. 1, נוצר שינוי במבנה הרשת ממערך רדיוקונצנטרי של כבישים [המקיפים מחד את מרכז העיר בטבעות ומאידך מתנקזים כרדיוסים עורקיים אל שערי העיר העתיקה], למערך של רשת היררכית ישרת זווית (גריד). בנוסף לשינויים האלה, הוכנסה הרכבת הקלה ככלי התחבורה הציבורי העיקרי וקוצר זמן הנסיעה לתל אביב ולוד בעזרת הרכבת הכבדה.