רקע

• בשנים האחרונות חל בישראל גידול מהיר במספר הדירות והחדרים המוצעים להשכרה לטווח קצר, בעיקר כאמצעי אכסון זול, למטרות תיירות. מרבית פעילות הנכסים להשכרה מתקיימת באמצעות אתר האינטרנט של חברת Airbnb;
• מרבית הנכסים להשכרה בישראל מרוכזים בירושלים ובתל־אביב, כשבתל־אביב מספר הנכסים המוצעים עולה על מספר חדרי המלון בעיר;
•  לפי תוצאות ׳סקר תיירות נכנסת׳ של משרד התיירות, משנת 2016 , תיירים שלנו בדירות שכורות נטו להישאר תקופה ארוכה יותר, רובם השתייכו לקבוצת הגיל 44-25 והגיעו לישראל למטרות תיור או נופש. 

סוגיות רגולטוריות

• בניגוד לאמצעי האכסון האחרים, דוגמת בתי־מלון ואכסניות, בפני משכירי נכסים לטווח קצר לא עומדות דרישות רגולטוריות רבות. בעלי אינטרסים וקבוצות לחץ משני צדי המתרס פועלים, בשנים האחרונות, להשפיע על הרשויות להגביל או לעודד את התופעה;
• חלק מן המשכירים הציעו להשכרה מספר נכסים, בו זמנית, ונטען שהם מפעילים, הלכה למעשה, מלונות באופן לא־חוקי;
• למרות פסיקה תקדימית במדינת ניו־יורק שקבעה כי חברות המשמשות כפלטפורמה לפרסום של נכסים להשכרה לא תהיינה מחויבות לשלם מס, החליטה חברת Airbnb כי איסוף המיסים מהנכסים המושכרים תהיה באחריותה;
  רשויות רבות במדינות השונות ראו בחברת Airbnb גוף עימו יש לדון כדי להסדיר את תחום איסוף המיסים והתשלומים הנוספים. 

מסקנות עיקריות

• כדאי לעודד את תופעת השכרת הנכסים לטווח קצר, אך יש מקום להציב מגבלות על ההשכרה ולהימנע מפעילות לא־חוקית, פגיעה במרקם המגורים ותחרות לא הוגנת כלפי אמצעי אכסון אחרים;
• בין ההגבלות המוצעות: הוצאת רישיון להשכרה; הגבלה של מספר הימים בשנה להשכרת הנכס; עמידה של הנכס בתנאים בסיסיים בתחומי אחזקה, ניקיון ומתקנים, ביטוח ועוד;
• יש לבצע רישום ומעקב אחר הנכסים המוצעים להשכרה, ברמת הרשות המוניציפאלית.
• גם קבלת אישורים להפעלה והנפקת רישיון להשכרה צריכים להיות באחריות הרשות המוניציפאלית, תוך אישור שימוש חורג, באם ההשכרה אינה מתבצעת באופן קבוע (במקרה של השכרה יש מקום לבחון הליך מקיף יותר של תב״ע תקנונית);
• כל פעולה רגולטורית צריכה להיעשות בשיתוף פעולה עם החברות המפעילות את הפלטפורמות להשכרת נכסים, חברת Airbnb בראשן, מפני שבאפשרותן להסדיר תחומים  כמו איסוף מיסים או הטלת סנקציות על משכירים שעוברים על החוק.