כלים שלובים: החינוך ה"פרטי" והחינוך הציבורי במזרח ירושלים

תמונת מצב

• התהליך המרכזי המוצג במחקר הוא ההצטמצמות של מערכת החינוך הפרטית מאז שנות ה־90 של המאה הקודמת והשלכותיה על כלל מערכת החינוך במזרח ירושלים. מערכת חינוך זו, שבה למדו עד ראשית שנות ה־90 יותר ממחצית הילדים המזרח ירושלמים, לא תוקצבה ולא פוקחה על ידי ישראל. היא פטרה למעשה את הרשויות הישראליות מהצורך לתקצב ולספק שירותי חינוך לכ־60-50 אחוז מאוכלוסיית התלמידים הערבים במזרח העיר. כתוצאה מתהליכים שהתרחשו לאורך השנים – ובהם ההתנתקות הירדנית מהגדה המערבית, המשבר הכלכלי ובניית גדר הביטחון/ההפרדה –  שיעור התלמידים בבתי הספר הפרטיים ירד מ־58% בשנת 1990 לכ־13% בסוף 2022. בתי הספר הפרטיים שלא מקבלים תמיכה מישראל נאבקים כיום על מעמדם ונאלצים להתחרות בבתי הספר הרשמיים והמוכש״רים.
• המגמה של הפיכת בתי הספר הפרטיים למוכש״רים משתלבת במדיניות הישראלית הכללית לחזק את הפיקוח על מערכת החינוך במזרח ירושלים ולפעול ל״ישראליזציה״ של מערכת החינוך. מגמה זו באה לידי ביטוי גם בניסיון להגדיל את מספר הלומדים על פי תוכנית הלימודים הישראלית ולצמצם את היקף החינוך המוכש״ר לטובת הרחבת החינוך הרשמי.
• באשר להגדלת מספר הלומדים לפי תוכנית הלימודים הישראלית, נראה שהמאמץ של הרשיות הישראליות נשא פרי, אם כי באופן מוגבל. בשנת תשפ״ב (2021/22) שיעור הלומדים לפי התוכנית הישראלית עמד על 13.6% מתלמידי החינוך הערבי הציבורי בירושלים ו־12% מכלל הלומדים בחינוך הערבי בירושלים (כולל המוסדות הפרטיים). יתר התלמידים למדו לפי התוכנית הפלסטינית או לפי תוכניות אחרות.
• היעד של הרשויות הישראליות להרחיב את החינוך העירוני־הרשמי התגלה בשנים האחרונות כקשה ליישום. הפיכת בתי ספר פרטיים רבים למוכש״רים והצורך לפתוח בתי ספר מוכש״רים חדשים כדי לענות על הביקוש הצומח, הגדילו מאוד את חלקו של החינוך המוכש״ר בכלל מערכת החינוך הציבורית המתוקצבת על ידי ישראל. בשנת 2022 היוו תלמידי מוסדות החינוך המוכש״ר (כולל גנים) 56% מכלל תלמידי מוסדות החינוך הציבוריים המתוקצבים על ידי ישראל במזרח ירושלים. נראה שהמחסור הגדול בכיתות והביקוש לחינוך הציבורי המתוקצב מזינים מגמה זו, על אף המדיניות הישראלית הרשמית לצמצם את החינוך המוכש״ר ולהרחיב את החינוך הרשמי.

המחקר נערך בשיתוף משרד ירושלים ומסורת ישראל.