בין אתריה המרכזיים של העיר בולטים שלושת האתרים החשובים ביותר – הר הבית/ אל-חרם א-שריף, הכותל המערבי וכנסיית הקבר הקדוש – בהם מבקרים מאות אלפי תיירים ועולי רגל מידי שנה. לאורך ההיסטוריה שימשו אתרים אלה בני דתות שונות, והפכו, לא אחת, לסלע מחלוקת ביניהן, לעיתים אף בין קבוצות שונות של בני אותה דת.
מה קורה בשלושת האתרים האלה בימי מגפת הקורונה? איזה תהליכים מתרחשים סביב כל אחד מהם בתקופת חירום זאת, מי מהם מתאפיין במתח ובעימות והיכן שוררת שלווה יחסית?
הר הבית/ אל-חרם א-שריף
לאחר 17 שנה בהן היה הר הבית פתוח לביקורי יהודים ותיירים (מאז פתיחת ההר מחדש בהחלטה חד- צדדית של ישראל בשלהי האינתיפאדה השנייה בשנת 2003) עלתה להר הבית ביום ראשון בצהריים, ה-22.03.20, קבוצת עולי הרגל היהודים האחרונה ומיד לאחריה ננעלו שערי ההר בפני יהודים, מוסלמים ותיירים לתקופה לא ידועה, והמתחם הקדוש – שהפך במידה רבה לסמלה של ירושלים – נסגר.
סגירת המתחם הקדוש לוותה במאבק כוחות וסמכויות סביב השאלה מי יסגור אותו:
ביום שישי, ה-20.03.20, בהתאם להוראות הרשויות בירדן וברשות הפלסטינית, סגרו שומרי הווקף את המסגדים וחללי התפילה ומאות צעירים מוסלמים, שביקשו מקלט מפני הגשם, התפללו לפני הדלתות הנעולות של מסגד אל אקצא. במקביל, לנוכח חששם של המוסלמים מסגירת ההר למתפללים מוסלמים והשארתו פתוח לביקורי יהודים – בכניסות לעיר העתיקה ולהר הבית התעמתו מאות צעירים מוסלמים עם כוחות השוטרים שניסו לאכוף את תקנות הבריאות, לפיהן ניתן להיכנס להר רק בקבוצות קטנות של עד עשרה אנשים.
בצהרי יום ראשון השתרר סביב ההר שקט, לכאורה עם סגירתו ליהודים על ידי המשטרה. המהלך ככל הנראה תואם מראש עם שלטונות הווקף ואפשר לסגור את שערי המתחם גם למתפללים המוסלמים (וזאת דווקא ביום בו חל חג "ליילת אלאסרא ואלמעראג'" – עליית הנביא מוחמד השמיימה).
אולם, מתחת לפני השטח ממשיכות לסעור הרוחות: קבוצות של פעילים יהודים אשר מקדמים עליה להר הבית (דוגמת "סטודנטים למען הר הבית" ו"חוזרים להר") מאיימות בהגשת עתירות לבג"ץ בטענה לאפליה ולפגיעה בעקרון השוויון – וזאת, לאור העובדה שבפועל עשרות שומרי ווקף מוסלמים עדיין מורשים להיכנס להר ולהתפלל בו.
לפרסומי מכון ירושלים על הר הבית
הכותל המערבי
הכותל המערבי, השוכן למרגלות הר הבית, נותר פתוח למבקרים ולעולי רגל למשך מספר ימים לאחר הר הבית. בכפוף לתקנות משרד הבריאות, חולקה רחבת הכותל למתחמים קטנים בהם הורשו להתפלל עד עשרה אנשים, וזאת בכדי לקיים מניין בהתאם לדרישות ההלכה היהודית. לצד זאת, רב הכותל והמקומות הקדושים, שמואל רבינוביץ, הוציא פסק הלכה לפיו אין לגעת או לנשק את האבנים. בפועל, נראה כי בימים אלו הצטמצם מאוד מספר המבקרים ונראו רק קומץ מתפללים שפקדו את האתר. ביום רביעי האחרון, ה- 25.3.20, לאור התפשטות המגפה, נסגרו חללי התפילה הפנימיים באזור קשת וילסון (בסמוך לרחבת התפילה של הגברים) והתקיימה בכותל תפילת מנחה ליום כיפורים קטן. יום לאחר מכן, ביום חמישי ה-26.3.20, נקבע כי מעתה תתאפשר הגישה לכותל לתושבי הרובע היהודי הסמוך בלבד, וכי כמות האנשים שיוכלו להימצא בעת ובעונה אחת ברחבה הגדולה תוגבל לשלושים.
כמובן, שגם בגזרה זו השקט הוא יחסי בלבד, ואריה קינג, חבר מועצת העיר, כבר הספיק להצהיר כי "בעיצומו של משבר הקורונה, בעיצומו של משבר פוליטי היסטורי, במה עסוקה ממשלת ישראל? בהרחבת הרחבה לרפורמים בדרום הכותל המערבי [באזור הפארק הארכיאולוגי]". וכן ציין כי "העבודות במקום מבוצעות ללא אישור מהוועדה המקומית, ואם שאלתם מי אחראי לכך, הרי שמדובר במשרד התרבות והספורט בראשות השרה מירי רגב".
כנסיית הקבר
בניגוד לעימותים ולרחשי הרקע שנשמעו מעל ומתחת לפני השטח, בכנסיית הקבר, המקום הקדוש ביותר לעולם הנוצרי, ששוכן רק כמה מאות מטרים מהר הבית ומהכותל המערבי, נראה שהדברים מתנהלים בשלווה מופתית:
בשונה מהמצב בהר הבית ובכותל המערבי, בתחילה, לא חלו שינויים מהותיים בתנועת המבקרים והצליינים בכנסייה ואלו המשיכו לפקוד אותה ביחידים או בקבוצות קטנות. לאור המצב, הם התבקשו על ידי ראשי הכנסיות שלא לנשק את אבן המשיחה בכניסה לכנסייה, את העיגול הקדוש שלפי המסורת עליו עמד הצלב ואת האיקונות המעטרות חלק מקירות הכנסייה.
כל זאת, עד ליום רביעי, ה- 25.03.20, בו החליטו ראשי הכנסיות לסגור את שערי הכנסייה למבקרים. יחד עם זאת, ובד בבד עם החלטה זו, קבעו כי הטקסים הליטורגיים של הנזירים המשרתים בכנסייה יימשכו בהתאם לכללי ה"סטטוס קוו" שנקבעו באמצע המאה ה-19. לתפיסתם הטקסים הללו הם עבודת האל ולא ניתן להפסיקם מאחר שעליהם מושתת העולם. בימים אלה הם מוסיפים גם תפילה לעזרת האל במאבקו נגד נגיף הקורונה בתקווה שהאור ינצח את החושך.
לסיכום
נראה כי ההיסטוריה של כל אחד מן האתרים החשובים הללו משפיעה אפוא על מה שקורה בו בימים טרופים אלה:
הר הבית הקדוש ליהודים ולמוסלמים נסגר, בין השאר בגלל התחרות המתעצמת סביב השליטה, התגברות העלייה היהודית להר וניסיונות התפילה בהר – דברים התורמים, לתחושת המוסלמים, לצורך שלהם לגונן על ההר.
רחבת הכותל המערבי נמצאת בשליטת הממסד האורתודוקסי היהודי, המגולם בקרן מורשת הכותל אשר קובעת את כללי ההתנהגות באתר. בימים אלו, מתרחשים עיקר המאבקים סביב הרחבה האלטרנטיבית ותפילות הזרמים היהודים הלא-אורתודוקסים בשטחה הקטן.
מעניין לראות כי דווקא כנסיית הקבר, שהייתה בעבר מוקד בלתי פוסק למאבקים בין הכנסיות, המדינות וגורמים רבי העוצמה שעמדו מאחוריה, מתנהלת בשנים האחרונות בשלווה יחסית בהתאם לסטטוס קוו המורכב והסבוך השורר בה מאמצע המאה ה-19, לאחר ששלושת הגופים המרכזיים המנהלים את הכנסייה – היוונים-אורתודוכסים, הפרנציסקנים והארמנים – הצליחו להגיע ביניהם להסכמה על אופן ניהולה.
ימים יגידו מה תהיה השפעתה של מגפת הקורונה על הדתות המונותאיסטיות ועל המקומות הקדושים בירושלים. האם יהיה זה משבר חולף, אחד מני רבים, או שתהיה לה השפעה מהותית על האמונה ומאבקי הכוח בירושלים.
