במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל, כפי שמפורסם על-ידי רשות האוכלוסין וההגירה, רשומים כ-10 מיליון תושבים. אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאוכלוסיית המדינה נמוך יותר, ועומד על כ-9.3 מיליון בסוף מרץ 2021 (פער של כ-7%). הפער נובע ממספר סיבות, ובעיקר מתושבים הרשומים בישראל אך אינם נמצאים בפועל בארץ תקופה ארוכה. היום אנו עוסקים במטא-דאטה.
ומה לגבי יישוב המגורים בישראל? אומדני הלמ"ס לאוכלוסייה בכל יישוב אמנם מבוססים על מרשם האוכלוסין (הישוב בו כל תושב רשום במשרד הפנים), אך הלמ"ס מתקנת את האומדנים לפי מפקד האוכלוסין, ולפי סקרים שהיא עורכת (אם נשאל בסקר מתגורר במקום שונה מזה שבו הוא רשום, נרשם תיקון), המקיפים מאות אלפי תושבים בשנה.
אומדן הלמ"ס לאוכלוסיית ירושלים בסוף אפריל 2021 עומד על 955,916 תושבים (אומדן ארעי). לפי מרשם האוכלוסין רשומים בעיר 1,030,682 תושבים, פער של 7.8%. ישנם גם תושבים הרשומים בערים אחרות ומתגוררים בירושלים, כגון סטודנטים רבים, אך כאמור, לפחות 74,800 שלגביהם המצב הפוך (רשומים בעיר אך לא מתגוררים בה). בין אלו ניתן למצוא תושבים ירושלמים שגרים תקופות ממושכות בחו"ל (ואף כאלו שנפטרו בחו"ל), ירושלמים שיצאו מהעיר אך לא העבירו את כתובתם לישוב החדש, ואולי גם מי שהעביר את כתובתו לירושלים בלי לעבור אליה.
הישובים בהם הפער בין אומדן הלמ"ס למרשם הוא הגבוה ביותר הם ישובים בדווים, כך בביר הדאג', שם מספר התושבים הרשומים קטן ממספר התושבים המתגוררים ב-53%.
מבין הערים הבינוניות והגדולות (מעל 50,000 תושבים), נרשם פער גדול באילת (29%), בבת-ים (23%), בתל אביב (20%), ברעננה (19%), ובנהרייה (16%). בכל הערים הללו הפער היה באותו כיוון – מספר הרשומים היה גבוה ממספר התושבים בפועל לפי האומדן.
פערים קטנים במיוחד בין האומדן לבין נתוני המרשם נרשמו (מבין הערים הבינוניות והגדולות) באום אל-פחם (1.3%), נס ציונה (1.6%), ראש העין (2.0%), מודיעין עילית (2.1%), ומודיעין (2.5%).
