בקיץ 2020 יצאה חוקרת המכון, תהילה ביגמן, לבחון את אופי המפגש המתקיים ב"שכונות מעורבות" בירושלים – שכונות שאוכלוסייתן יהודית, שבהן מתגוררות זו לצד זו אוכלוסיות מגוונות מבחינת אופי הזהות הדתית. במחקר השתתפו תושבים מתשע שכונות (מעורבות ונפרדות) בירושלים. בעזרת שאלונים, ראיונות ותצפיות, שרטטה החוקרת את נקודת מבטם של התושבים ואת תפיסתם בנוגע לאתגרים ולהזדמנויות הטמונים במגורים בשכונות מעורבות.
מהמחקר עלה שכדי ליצור מרחבי מגורים המשרים ביטחון על כלל התושבים – חשוב ליצור עוגני זהות לכל אחת מהאוכלוסיות המתגוררות בשכונה, אך אין הכרח ליצור שכונות מגורים נפרדות. למעלה מ-90% מהתושבים העידו כי יחושו בנוח במקום מגוריהם בתנאי שיקבלו שירותים המותאמים לזהותם הדתית ובתנאי שיחושו חלק מקבוצה גדולה מספיק, ואחוז קטן יותר מהתושבים העידו כי חשוב להם שאופי השכונה יהיה חופף לזהותם הדתית (67%) או שרוב האוכלוסייה תהיה דומה להם (51%).
באשר לעוגנים, כאשר המשתתפים נשאלו "מהם המוסדות או השירותים שהכי חשוב לך שיהיו בשכונה?" – התשובות הנפוצות ביותר אצל המשיבים החרדים היו בית כנסת (96%) ומקווה (75%); התשובות הנפוצות ביותר אצל הדתיים היו בית כנסת (71%) ופארקים או גני משחקים (59%); והתשובות הנפוצות ביותר אצל החילונים היו מרכז מסחרי (62%) וספרייה (57%). בקרב כל אחד מהמגזרים "מערכת חינוך מתאימה" דורגה במקום השלישי.
לבסוף, ממצאי המחקר מלמדים על פער ניכר בין מה שהתושבים תופסים כטובתם האישית ובין מה שהם תופסים כטוב יותר עבור ירושלים. כ-30% מהמשתתפים לא הסכימו עם האמירה "מגורים ליד אנשים שדומים לי מעלים את איכות החיים שלי / של ילדיי", אך באשר לטובת העיר – כמחצית מהמשתתפים (49%) הסכימו שאיכות החיים בירושלים תהיה טובה יותר אם אנשים יגורו בקרבת אנשים השונים מהם.
על פי התחזיות הדמוגרפיות, בעוד עשורים לא רבים החלוקה למגזרים בישראל תהיה דומה לחלוקה הקיימת בירושלים כיום. לאור זאת, לירושלים יש תפקיד מרכזי בהנחלת מודלים להתנהלות משותפת במרחבים הפרטיים והציבוריים כאחד. אם תדע ירושלים, וידעו הירושלמים, להתנהל באופן חיובי במרחבים המשותפים, הם יוכלו לתת תקווה להתנהלות משותפת בישראל כולה.
