Street View – סדנת מעצבים לקיימות עירונית בעכו

60 מעצבים, תלמידי התכנית לתואר שני לעיצוב תעשייתי בבצלאל, פשטו על רחובות עכו במהלך שלושה ימים ביוני 2015, במטרה למצוא דרכים חלופיות בהן העיצוב יכול לקדם קיימות עירונית. שלושה ימים אחרי שהתחילו, עלו בזו אחר זו לבמת מרכז הפיס העירוני, שש קבוצות שהציגו חתך רוחב מרתק של עיר ישראלית, של קיימות בקנה מידה עירוני, ושל המקום בו נקודת המבט של מעצבים יכולה לתפוס באיתור כשלים והזדמנויות לשינוי פני העיר.

מאת: טל ארז, מרכז סדנת ״קיימות עירונית״, התכנית לתואר שני בעיצוב, אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.

קבוצת הקהילות

הקבוצה, בהנחייתה של מעצבת האינפוגרפיקה רוני לוית, החליטה לבדוק את היישום המעשי של הנתון הסטטיסטי שהוא אולי השגור ביותר אודות עכו, "העיר היחידה שבאמת מעורבת״ – יחס האוכלוסיות השונות בעיר, בדגש על 70/30: 70% יהודים ו-30% ערבים.

את הנתון הזה יצאו הסטודנטים לבדוק ברגליים ודרך המצלמות. מספירת השמות הערבים והיהודים על תיבות הדואר בשכונות המוגדרות כמעורבות, דרך השפות בהן מופיע השילוט ברחובות המרכזיים בעיר (90% עברית, 10% ערבית), ועד ההסתכלות הדמוגרפית על העיר כולה בחלוקה לאזוריה השונים (בעיר העתיקה, למשל, 99% מהתושבים ערבים, בעוד ששאר העיר יהודית בעיקרה). ממצאים אלו, יחד עם סדרה של ראיונות אישיים עם תושבים, מדגישים קונטרסט בין הסטטיסטיקות למציאות, ומסמנים מגוון של הצעות מיידיות יותר (למשל טיפול בשילוט), ופחות (עירוב מגורים, בתי ספר משותפים), המכוונים לעיר המכילה ומערבת את אוכלוסיותיה באמת.

קבוצת כלכלה מקומית

הקבוצה פעלה בהנחיית היוצר הדוקומנטרי מיכה לבנה, ובדקה את תמונת המצב של העסקים הקטנים בעיר. בסדרה של ראיונות מצולמים תועדו ונבדקו עסקים אלו על מאבקיהם לשרוד, הטרנספורמציות אותן הם עוברים, והניסיונות לייצר אלטרנטיבות ופתרונות מקומיים. הסרט בן 20 הדקות שיצרו, הציג חתכים היסטוריים (באמצעות תיעוד בנים ממשיכים), גיאוגרפיים (מצבו של הרחוב המסחרי של העיר, רחוב בן עמי, ודעיכתו) וקהילתיים (בעלי מלאכה ערבים, אוכלוסיות חלשות), והציף לא רק שאלות ופתרונות שספציפיים לעכו, אלא גם את האתגרים איתם מתמודדות ערי פריפריה רבות אל מול הקניונים והמטרופולינים הגדולים.

חלק מההצעות חשפו את הפוטנציאל הטמון בכוחו של המעצב לייצר שינויים זולים, מיידיים ולא ביורוקרטיים של המרחב הציבורי.

שינויים אלו, בהשקעה נמוכה יחסית, יכולים לייצר מרחבים עירוניים חיים ושימושיים: לא רק יצירת ״אטרקציות״ עירוניות, אלא גם הגדרה מחדש של המרחב, של התייחסות התושבים אליו ואת דרכי ההתקשרות בו.

קבוצת ערים חכמות

קבוצת ״ערים חכמות״, בהנחיית תומס לורייסנס, הציגה, מעין גרסה פיזית ומכאנית של שירות המפות של גוגל, באמצעות פריסקופים- מתקנים המאפשרים התבוננות מלמעלה על המרחב הציבורי, המייצרים מבט חדש לחלוטין על שטח עירוני חבוי – הגגות, והתקשורת שהוא טומן בחובו. הצעות נוספות כללו תאורות רחוב מופעלות דינמו בסמטאות חשוכות בעיר העתיקה, משחק צלליות על חומות העיר ועוד.

קבוצת מרחבים ציבוריים

הצעה נוספת, מקבוצת ״מרחבים ציבוריים״ בהנחיית קתליין מונטנס, מציעה לחדש פיסת חוף קטנה ומזוהמת על ידי שימוש כמעט בלעדי במה שכבר נמצא בה. ההצעה קיבלה השראתה מתיירים משכם, אותם פגשו המעצבים בעודם צופים על הים בשמונה בערב, ישובים על הבטונדות שעל החוף, רגע לפני שהאוטובוס מחזיר אותם לשכם. בעיר בעלת שטחי חוף כה מועטים, נדמתה הצעה זו כבעלת ערך רב וישימות גבוהה.

קבוצת בריאות

היו גם קבוצות שהציעו התייחסות בקנה מידה גדול, והצליחו לסמן, בפרק זמן כמעט בלתי אפשרי, הזדמנויות שנוגעות לסוגיות רחבות של קיימות עירונית – מקהילות מקומיות, דרך כלכלה מקומית, תעסוקה, פנאי, נוער, תרבות ושטחים ציבוריים.

כך הצעת ״פסטיבל החומוס״ מקבוצת ה״בריאות״ בהנחיית אנתוני אקיאווטי, שמיפתה את החומוסיות המפורסמות ברחבי העיר, ואת השצ״פים הלא מטופלים, אותם הציעה להפוך לגינות קהילתיות לגידולי חומוס, במסגרת פעילות רב שנתית שתסתכם בפסטיבל שנתי, שמאתר יתרון ייחודי של העיר, ותרבות מקומית, הנוגעת בבריאות המאכל, ההיסטוריה המקומית ושטחי הגידול שלו, בטקסיות המלווה את צריכתו ובערך הכלכלי הפריפריאלי שהוא יכול לתרום לעיר.

הצעה רחבה נוספת היתה של קבוצת ״ערים חכמות״ שהציעה להסב את דייגי העיר, המובטלים עקב הדגה הפוחתת, לשימוש בספינותיהם לאיסוף פסולת הפלסטיק המציפה חלק מהחופים. אותה פסולת תנותב למעבדות ייצור דיגיטליות, שתוקמנה בחללים נטושים שאותרו בעיר, אשר יושמשו על ידי הנוער, שאינו מוצא כיום עיסוק לשעות אחר הצהריים. פסולת זו תהפוך למזכרות ואובייקטים ייחודיים, שבתורם יוזרמו אל שווקי העיר העתיקה, בשאיפה להחליף את סחורת השוק המורכבת כיום בעיקר ממזכרות וצעצועים המיובאים ממדינות רחוקות ולחזור לכלכלה ותרבות מקומית.

שש המצגות שהוצגו בעכו, הצליחו לתת תמונת מצב רחבה ואנושית של עיר פריפריה בישראל, על הצלחותיה וכישלונותיה, והפוטנציאל הגלום בה. פוטנציאל, כך אנו מאמינים, שלעיתים דרושות עיניים רעננות, ודיסיפלינות רעננות, כדי לחשוף וליישם.

טל התראיין אצל נטע אחיטוב בגלי צה"ל לאחר הסדנא:

המנחים מקצועיים

Cathelijne Montens – מרחב ציבורי – החלל הציבורי מהווה את שדה הפעולה העיקרי של קטליין מונטנס (KCCM) מעצבת הולנדית החוקרת את הדרכים בהם מרחבים ציבוריים נוצרים, משומשים, משתנים ומתעצבים על ידי אנשים. תשומת הלב שלה מכוונת לא רק על הצורות הפיזיות של הסביבה הבנויה, אלא מקיפה גם את הסיפורים, המיתוסים, ההרגלים והמחוות של שמפעפעות בה. הפרויקטים של מונטנס הובילו אותה אל מעבר למולדתה בהולנד, אל סרביה, רומניה, אינדונזיה, יפן ומרוקו.

Anthony Acciavatti – קבוצת בריאות – אדריכל והיסטוריון של המדע, מחבר ״ Ganges Water Machine: Designing India’s New Ancient River ״ מחקר בן עשור לבניית אטלס דינמי של אגן הנהר המאוכלס בעולם. אקיאווטי גר בניו יורק והוא שותף מייסד ב- Somatic collaborative ועורך של MANIFEST כתב עת לאדריכלות ואורבניזם אמריקאי. מלמד באוניברסיטת קולומביה NY

Thomas Laureyssens – קבוצת עיר חכמה – מעצב אינטראקציה, מרצה ואמן בפקולטה לעיצוב ומדיה ארט ב- LUCA Arts ב- Leuven בלגיה . לאחר שסיים תואר שני בעיצוב גרפי ומדיה, שילב עבודת סטודיו עם פרוייקטי מדיה-ארט ניסיוניים, עבד בשיתופי פעולה שונים בתחום המחקר והאמנות, ובכללם iMinds . יחד עם הSocial Spaces Research Group – הוא חוקר כלים לפרקטיקות שיתופיות דוגמת MAP-it, כלי יישומי לתכנון, ניתוח ובנייה מחדש של פרוייקטים וחללים קיימים ועתידיים. המחקר שלו נע על הגבול שבין עיצוב חברתי לעיצוב משחקי בקונטקסט האורבני. כיום הוא מבצע מחקר לדוקטורט על האופן בו משחקים, התערבויות משחקיות וכלים שיתופיים יכולים לשמש לשיפור איכות המרחבים האורבניים והפיכתם לחברתיים יותר.

רולי אליעזרוב – קבוצת תחבורה – בוגר בית הספר לארכיטקטורה Pratt Institute בניו יורק. מלמד בבית הספר לאדריכלות בבצלאל. במקביל, משמש כנשיא ומייסד שותף בחברת הסטרט-אפ Gigya . החברה מספקת טכנולוגיות חברתיות למאות מן החברות המובילות בעולם כגון Nike, NBC, Dell, Forbes, Verizon . החברה נבחרה כאחת מעשרת הסטרט-אפים המבטיחים של TheMarker לשנת 2012 . לאחרונה, יוצר עם הכוראוגרפית דגנית שמי עבודות המשלבות אומנות ומחול.

עדי יחזקאלי – קבוצת תחבורה – אדריכלית, בוגרת אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. לאחרונה חזרה לתל אביב מטוקיו, שם עבדה אצל קזויו סג׳ימה + ריו נישיזאווה .

מיכה ליבנה – קבוצת כלכלה מקומית – יוצר דוקומנטרי, במאי, צלם ועורך. בוגר בית הספר לאמנויות הבמה והקולנוע ״בית צבי״. בין עבודותיו: ״סוקרטס על למברטה״, ״קורי עכביש״, ״הנאמן״, ״האזרח פרס״ ועוד. לאחרונה יצא סרטו החדש ״סיפור סגור״, מסע בעקבות זכרונות אבודים בקרב סולטן יעקב, להקרנת בכורה במסגרת פסטיבל דוקאביב. 

רוני לוית – קבוצת קהילות – מעצבת תקשורת חזותית ואמנית ילידת ירושלים. לאחר סיום לימודיה בהצטיינות מאקדמיית בצלאל ייסדה את ״סטודיו רוני לוית״ המתמחה בעיצוב אינפורמציה, ובוחן את הגבולות של העובדות האובייקטיביות והסובייקטיביות תוך ניסיון למדוד קונספטים שלא ניתן לכמת. הסטודיו מייצר עבודות אינפוגרפיקה חלוציות לעיתונים המרכזיים בישראל, מספר רב של מלכ״רים, חברות פרטיות נבחרות ופרסומים תרבותיים. רוני לוית מלמדת בבצלאל קורסים לעיצוב אינפורמציה.

עוד אודות תערוכת street view בועידת עכו לעירוניות