הישארו מעודכנים
סגור
13 נובמבר

| 2019 | 17:00

מאבקי שליטה על עתיד ירושלים והמקומות הקדושים: ממצאי מחקר ולקחים

  • ללא תשלום
  • מתקיים באנגלית
  • מתקיים בעברית
  • פתוח לקהל
  • מכון ירושלים למחקרי מדיניות, רד"ק 20
  • ללא תשלום
  • מתקיים באנגלית
  • מתקיים בעברית
  • פתוח לקהל
  • מכון ירושלים למחקרי מדיניות, רד"ק 20
מאבקי שליטה על עתיד ירושלים והמקומות הקדושים: ממצאי מחקר ולקחים

סיפורים מאחורי הקלעים של המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים

לרגל פרישתו של פרופ' יצחק רייטר מהמכון

 

למעלה ממאה חברים, עמיתים ושותפים לדרך השתתפו בערב העיון לכבוד פרופ' יצחק רייטר, לרגל פרישתו מהמכון. בערב זה סיכם רייטר 30 שנות מחקר במכון ירושלים, בהן עסק רבות בתהליך השלום ובסכסוכים סביב הר הבית ומקומות קדושים.

מנכ"ל המכון, ליאור שילת, בירך:

שנים לפני היכרותם האישית, שילת קרא את את ספרו של רייטר "מירושלים למכה ובחזרה", שיצא לאור בהוצאת המכון בשנת 2005: "הספר עוסק בתופעה רחבת ההיקף של הכחשת הקשר היהודי להר הבית ולירושלים וקריאתו הייתה חוויה פוקחת עיניים, אפילו מטלטלת."

מנכ"ל המכון הזכיר כי מחקריו של איציק עסקו בנושאים בוערים שעל סדר היום הישראלי, ובכללם המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על האגן הקדוש, מסמך החזון של וועדת המעקב של ערביי ישראל, מוזיאון הסבלנות, נשות הכותל, המסגד הגדול בבאר שבע, רכישת בתים על ידי עמותות יהודיות בשכונת שייח ג'ארח, וכמובן- בנושא הכרסום המתמיד בסטטוס קוו בהר הבית.

קראו עוד 

אולריך ווקר, מקרן נאומן לקידום החירויות, דיבר על הקשר האישי שפיתחה קרן נאומן עם פרופ' רייטר ועל ההערכה הרבה למחקרו. הוא ציין שרייטר נמצא בשיא הקריירה שלו, ופורש לאחר שצבר ידע רב. 


תובנות מהליכי משא ומתן ישירים ועקיפים בין ישראלים לפלסטינים

 

קרטר, בגין וסאדאת: מדוע לא ניתן לשחזר את הדיפלומטיה של שנות ה-70 כיום?

פרופ' קנת סטיין הרצה באנגלית על ספרו שעסק בניתוח תהליכי השלום בין ישראל למצרים. סטיין ביצע 84 ראיונות עומק במהלך 9 שנים, עם אנשי מפתח שהיו מעורבים במשא ומתן בין המדינות בזמנו, ובהם מצרים, ישראלים, סורים, פלסטינים ואמריקאיים. הוא ציין כי לא זכה לפגוש אישית את בגין וסאדאת אך כן את אנשי השגרירויות, דיפלומטים ואנשי ממשל נוספים. סטיין סבור כי אמנם מגיע למנחם בגין קרדיט על הסכם השלום עם מצרים, אך הקרדיט האמיתי מגיע לאנואר סאדאת. לאחרונה נפתח לעיון ארכיב רשמי של ישראל בנושא, וסטיין בישר: "לאחר פתיחת הארכיב אני מבין שישנן סוגיות שספרי לא התמודד עימן, אני סבור שהוא מדוייק בכ-80%". 

ההבדל במשא ומתן בין מצרים לישראל למשא ומתן עם הפלסטינים:

בין מצרים לישראל היתה הכרה הדדית בישות המדינית. זאת להבדיל מהמצב הנוכחי הקיים בין ישראל לרשות הפלסטינית, אשר שתיהן לא מכירות זו בזו. סטיין ציין כי אחת הסיבות שתהליך השלום עם מצרים הצליח, היא שהאמריקאיים והמצרים הסכימו לדרישה של משה דיין, כפי שהוצגה בפגישה עם הנשיא קרטר במאי 1977: ישראל לא תהיה מוכנה לשמוע ולדון על הקמת מדינה פלסטינית. 

עוד ציין סטיין כי ההצלחה בהסכם מצרים-ישראל טמונה בכך שלא היתה אלימות שמתרחשת בשטח בתקופת הדיונים. "אין אפשרות למשא ומתן מכובד בפועל בין ניצים, כאשר מתקיימת אלימות בפועל."


פתוח-סגור-פתוח- עיר פתוחה בירושלים

ד"ר ליאור להרס, מכון דיוויס באוניברסיטה העברית, לשעבר עובד המכון

בניתוח המשא והמתן בין ישראל לפלסטינים, עולה שהדיון על ירושלים היה דיון מעמיק מאד על גבול גיאוגרפי, שהתעלם לחלוטין משאלת היום שאחרי: כיצד תנוהל העיר? מה יהיה טיב היחסים בין האוכלוסיות והגישה שלהן בין האזורים?

הראשון להציע את מודל ירושלים כעיר פתוחה היה פייסל חוסייני, עוד בשנות ה-80. חוסייני הציע שתי רשויות נפרדות בירושלים, ישראלית ופלסטינית, אשר מעליהן ישות כללית. המסר העיקרי במודל שלו לעיר הפתוחה, הוא כינונה של עיר ללא גבול פנימי, אשר לכל תושביה זכויות שוות: כולם יכולים לגור בשני הצדדים של העיר. אחרי חוסייני, אבו עלא הציע מודל נוסף של עיר פתוחה, שהיה מעט שמרני יותר. מודלים נוספים עסקו בהגדרת חלקים מהעיר כפתוחים (למשל העיר העתיקה). לדברי להרס, עם זאת, ישראל מתנגדת עקרונית ובאופן מתמשך לרעיון העיר הפתוחה, באמתלה בטחונית. 

דוגמאות לערים חצויות בסביבת פוסט קונפליקט:

ניקוסיה היתה חלוקה בין יוון לקפריסין. לאורך השנים ניתן לראות מעבר מחלוקה פיזית נוקשה ומוחלטת בין שני חלקי העיר, למצב של פתיחת הגבול בתקופת מזכ"ל האו"ם קופי ענאן וריכוך יחסי בין הצדדים עד ימינו. קוסובו היא דוגמא נוספת ומסובכת, לאלימות וכפירה של הסרבים בשלטון של הרב האלבני במדינה. לעומת אלו ישנה הדוגמא של TornioHaparanda , הערים התאומות של שבדיה ופינלנד – הדוגלות במוטו "עיר אחת שתי מדינות". 

סוגים שונים של גבול

להרס סיכם כי קיימים סוגים שונים של גבול: גבול מדיני לא צריך לעבור בגבול הבטחוני או הכלכלי, וניתן להסתכל על גבולות מנקודת מבט גמישה. גם כאשר ערים חוצות את עצמן ומתנתקות, יכול להתרחש תהליך הדרגתי של איחוי והמסת גבולות. ברגע ששיתופי פעולה מתחילים, הם מתחילים להתרחב. הסדר עתידי בין ישראל לפלסטינים יצטרך לקחת בחשבון את ההדרגתיות הזו ולכוון אליה. לצד זה יש להעלות את השאלה, האם פתרון שתי המדינות עוד רלוונטי?


פרופ' רייטר: תובנות והתרשמויות מ-30 שנות מחקר

"אני אסיר תודה על 30 שנות עבודה משותפת. הגעתי למכון כשחיפשתי מלגה לדוקטורט, ומאז נשארתי כאן.

אני רוצה לציין שאני אמשיך להחזיק ב-3 כובעים מקצועיים מתוך החמישה שהיו לי, ובין השאר ממשיך ללמד בבינתחומי"

רייטר ציין בדבריו שהוא בין ה-12 החתומים על הסכם אבו-מאזן ביילין. הדבר אינו ידוע עקב טעות בכתיבת שמו (נכתב: רלטר).

"אך לימים כשהתברר שהסתם אוסלו הוא….. לא משהו…. אז לא נורא שהדבר אינו ידוע". 

לגבי מודל העיר הפתוחה, הסביר כי הפלסטינים מעוניינים בו מתוך ההבנה שלישראל יהיה קשה לחלק את העיר. במודל עיר פתוחה, כולם יהיו מרוצים. בנוסף, מאז 1967 הפלסטינים מאמצים לעצמם זהות ישראלית כלשהי והם בסה"כ רוצים להישאר בה ולשמר את הקשרים השונים שטוו עם העיר.

מלחמת הנרטיבים ושאלת התפילה בהר הבית

באחת מקבוצות המשא ומתן בהן השתתף רייטר, הוא נחשף לראשונה למלחמת הנרטיבים: הפלסטינים סירבו באופן עקבי ותקיף שבמסמכים יופיע הביטוי Temple Mount. הסירוב טלטל את רייטר שהבין עד כמה קשה להפנים ולקבל את הנרטיב של הצד השני. כאשר בדיונים עלה נושא תפילת היהודים בהר הבית, שאל רייטר את אחד המנהיגים הדתיים הפלסטיניים, מדוע להתנגד לתפילת יהודים שם, בעוד הנביא מוחמד בירך מבקרים נוצרים במסגד במדינה. התשובה לשאלתו היתה:

"נתנו לכם אצבע במערת המכפלה, ואז לקחתם את כל היד. לא נסכים לעשות אותו הדבר בהר הבית"

רייטר סיפר עוד:

אני בכלל רוצה להגיד לכם, במפגשים עם ערבים מכל העולם, הפלסטינים והישראלים הם בסוף תמיד החברים הכי טובים ומבינים זה את זה. יש גם עניין של דינמיקת מפגשים. בערב הראשון, תמיד קורה שהפלסטינים מגיעים מכובדים, עם חליפות, עניבות – מהודרים. הישראלים מגיעים כמו ישראלים- חולצות קצרות, מפוזרים. למחרת – זה תמיד מתהפך. הפלסטינים חושבים לעצמם – אם ככה מתלבשים הישראלים, אז כך נתנהג גם אנחנו, ומגיעים למחרת בלבוש יומיומי. הישראלים חושבים לעצמם- אה, לא נעים, צריך להגיע מכובדים יותר, וביום השני מגיעים עם חליפות"

לאחרונה משתתף רייטר בפרויקט של מרכז פרס לשלום, אשר מטרתו לייצר נרטיב ישראלי-פלסטיני משותף ל-14 מקומות קדושים. שותפו הפלסטיני הוא נז'מי ז'ורמה. השניים כתבו יחד ספר של 114 עמודים, לדברי רייטר בהצלחה גדולה – הכולל את הנרטיב ההיסטורי ללא חילוקי דעות. עם זאת, כאשר הציגו את הנרטיב אודות הר הבית לקבוצת מלומדים ישראלית פלסטינית, נשאלו על ידי אחד האקדמאים הפלסטינים:
למה אתם מציגים את הנרטיב של אלחרם אלשריף כאילו תחילתו בעם היהודי? תתחילו את הסיפור מהווה, מהמסגד ומה שרואים עכשיו, ואז תצללו לעבר. אחרת הקול ששומעים הוא שוב הצידוק היהודי ישראלי על הר הבית

בכך נחשפה שוב הרגישות של הצדדים לנושא הנרטיבים של הצד השני, ופרסום הספר נדחה למועד לא ידוע. 


לתכנית הערב המלאה ראו כאן